תא"מ 7976-02-13 שלמה תחבורה ( 2007 ) בע"מ נ' דעאס

1. לאחר עיון בכתבי הסיכום של הצדדים, אני קובע כי דין בקשתה של התובעת להתקבל,

קרי פסק-הדין שניתן במסגרת הליך תא"מ 44535-04-12 מהווה כמעשה בית דין ולהלן נימוקיי:

2. דוקטרינת מעשה בית דין קובעת כי על מנת שיקבע כי קיים מעשה בית דין לגבי ההליך השני, נדרש כי בהליך הראשון תהיה התדיינות לגופו של עניין ובה יהיה ממצא פוזיטיבי והכרעה מפורשת שהייתה רלוונטית להליך הראשון. ההלכה הפסוקה ביחס להשתק פלוגתא נקבעה בפסק דינו של כב' הנשיא אגרנט, בע"א 247/66 קלוזנר נגד שמעוני ( כדלקמן:

"אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין שתי העילות של שתי התביעות".

3. בפסק-הדין שניתן בבית המשפט בפתח-תקווה על-ידי כבוד השופטת עדנה יוסף קוזין, התרשמה השופטת מעדותו של נהג רכב התובעת ולא קבלה את גרסת הנתבע וקבעה בזו הלשון: "..התאונה לא התרחשה כגרסת הנהג ברכב התובעת אלא במהלך סטייה של רכב התובעת לנתיב הנסיעה הנגדי לצורך ביצוע עקיפה. זאת שעה שתנאי הדרך לא אפשרו את ביצוע העקיפה בבטיחות וללא סיכון רכב הנתבעים...". קביעה זו מהווה משום ממצא פוזיטיבי וכן הכרעה משותפת ולכן המדובר בהשתק פלוגתא.

4. זאת ועוד, עפ"י קביעתו של בית המשפט העליון, השתק פלוגתא חל גם על טענות שלא נטענו בהליך הראשון אך ניתן היה לטעון אותן ומכאן, דין טענתו של הנתבע כי הובאו לידיו ראיות חדשות אשר יכולות לשפוך אור על המחלוקת להידחות שכן, הייתה באפשרותו של הנתבע להציג ראיות אלו במסגרת ההליך הקודם ולטעון טענות נוספות (ראה רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט בן ברוך)

5. בהתייחס לטענתו של הנתבע כי מדובר בצדדים שונים להליך, דרישת זהות הצדדים בהליכים השונים לצורך החלת עקרון מעשה בית דין אינה חלה כאשר קיימת "קרבה משפטית" בין הצדדים להליך המקורי לבין הצדדים בהליך המאוחר. כבר נמצא ביסוס בהלכה הפסוקה להשקפה כי "בעל דין זהה... הוא גם מי שעומד ביחסי "קרבה משפטית" עם בעל דין... אם כחליפו בזכות או כמי שבא מכוחו בדרך אחרת" (זלצמן, בעמ' 367-368; ענין סקורניק, בעמ' 33; ענין צוריאנו, בעמ' 689; קרייני, בעמ' 497)

סוף דבר