תא"מ 7871-12-13 אסייג נ' גנדלר

החלטה זו ניתנת בהמשך ל"תגובת התובע להחלטת בית משפט מיום 17.11.14 (בקשה 3)".

בפתח הדברים אציין, כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן בית משפט זה אינו מכיר הליך של "תגובה להחלטה" (להבדיל מתגובה לבקשה), ובוודאי שהליך שבו עותר בעל דין כי בית המשפט "יחזור בו מהחלטתו" אינה מוכרת בסדרי הדין המוכרים לבית משפט זה.

גם לגופה – דין הבקשה להידחות. בית משפט זה מנהל את ההליכים על פי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעות את המתווה הדיוני הראוי לדיון בהליכים מסוג זה. משאין חולק כי התובע לא עמד בדרישות הדין – אזי האיזון שנערך בין מתן אפשרות להגיש תצהיר נוסף, ובין החיוב בהוצאות בגין חריגה רבתי מן הכללים הדיוניים הוא איזון ראוי, אשר מוכר היטב בפסיקה, זאת כחלופה מתאימה למניעת הגשתם של התצהירים הנוספים.

אשר להתייחסות לתשובה לתגובה – עסקינן בהליך בסדר דין מהיר, ועל כן – אין תחולה לתקנות 240 ו-241, ובמקומן מגיעה תקנה 214יג, אשר במסגרתה לא מוקנית זכות תשובה לתגובה. מובהר בזאת לצדדים, כי הליך זה מתנהל – וימשיך להתנהל גם בעתיד – על יסוד פרק טז1 לתקנות סד"א, ומוטב כי הצדדים – ובאי כוחם – יתאימו את טיעוניהם ואת התנהלותם הפרוצדורלית להוראות פרק זה.

עוד יש לציין, כי בשונה מן האמור בסעיף 8, כל עוד לא ניתנה רשות מפורשת להגיש תצהירים נוספים, הרי חלה חובה לבקש זאת – והגשת תצהירים ללא נטילת רשות היא בבחינת ניסיון למחטף בלתי ראוי.

סוף דבר – הבקשה נדחית. החלטתי מיום 17.11.2014 בעינה עומדת.

משלא נתבקשה תגובה – אינני עושה צו להוצאות, אולם בקשות נוספות ברוח זו עלולות להביא לחיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: