תא"מ 7865-05-12 אבו ראס ואח' נ' ארנובסקי ואח'

1.לפניי תביעה לתשלום בגין הפסדים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים בין רכבו מדגם מאזדה לרכב של הנתבעים מדגם טויוטה.

2.ראוי לציין כי התובע קיבל פיצוי בגין נזקים מהמבטחת של רכבו אך נגרמו לו הפסדים של השתתפות עצמית וכינון בסכום כולל של 5,035 ₪.

התובע טוען כי מגיע לו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 2,000 ₪.

3.הנתבעים הגישו כתב-הגנה בו טענו כי מלוא האחריות לאירוע התאונה רובצת על שכמה של נהגת התובע אשר הורשעה בדינה בתיק ת"ד 1755-06-12 בנהיגה בקלות ראש, נהיגה כשברמזור אור אדום בצומת (נסיבות מחמירות – הימצאות רכב אחר), התנהגות הגורמת נזק לאדם או לרכוש וכניסה לצומת בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה.

הנתבעים טענו כי הנתבע התחיל בנסיעתו שמאלה לאחר שהיה בעצירה באור אדום, ושהרמזור התחלף לירוק והיתה זו נהגת התובע שנסעה ישר ברמזור.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בגין נזקיהם ע"ס 19,558 ₪ כולל ההפסדים של המבוטח.

4.הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה, יסכמו את טענותיהם בכתב, ללא צורך בקיום דיון ובימ"ש אישר הסכמתם זו ונתן לה תוקף של החלטה.

המחלוקת בין הצדדים , לאור מתן גזר הדין בתיק ת"ד הוא האם יש מקום לייחס אשם תורם לנתבע בגין חוסר זהירות בצומת מרומזת?

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם, בפסק הדין המרשיע ובסיכומי שני הצדדים נחה דעתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו במידה הנדרשת במשפט אזרחי.

אכן , בד"כ בתי משפט נוטים להטיל אשם תורם בשיעור זה או אחר על נהג גם אם הוא עובר ברמזור ירוק שכן מצופה מנהג כזה לא לנסוע באופן עיוור ברמזור ירוק אלא עליו לוודא שהצומת פנויה מרכבים מצדדים אחרים, אלא שבמקרה זה קיים פסק דין מרשיע המהווה ראייה לתוכנו. נהגת התובע הודתה באשמה, ובמסגרת תיק זה, לא זו בלבד שהתובע לא ביקש להביא ראיה לסתור את פסק הדין, המרשיע ע"י הוכחת רשלנות תורמת אלא הוא גם ויתר על קיום דיון ועל הזמנת העדים ושמיעתם כך שאין בפני בית משפט כל ראיה הסותרת את החזקה שפסק הדין מהווה ראיה לכאורה לתוכנו, אדרבא, ויתור על שמיעת העדים הפך את הראיה לכאורה לראייה מוצקה לתוכנו של פסק הדין המרשיע.