תא"מ 7733-01-15 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' אברמוביץ

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב שהשכירה התובעת לנתבע בגין שתי תאונות שאירעו לרכב. המחלוקת המהותית שבין הצדדים נוגעת לשאלה אם האירוע מכוסה בביטוח שמכרה התובעת לנתבע, שאז עליו לשלם את דמי ההשתתפות העצמית בלבד, כטענת הנתבע; או שמא מדובר בנזק שאינו מכוסה בביטוח, שאז על הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום הנזק שנגרם לה.

בין הצדדים אין מחלוקת, כי הרכב ספג נזקים בשני אירועים שונים ונפרדים:

• ביום 12.1.2014 התנגש הרכב הנהוג בידי הנתבע בעמודי ההפרדה בין נתיבים בדרך איילון. הנתבע המשיך לנהוג ברכב, לטענתו – מאחר שלא הייתה כל אינדיקציה לפגיעה ברכב פרט לפגיעת הפח – וכעבור כ-5 ק"מ של נהיגה נעצר הרכב ולא הניע פעם נוספת (להלן: "האירוע הראשון");

• ביום 13.5.2014 נגרם נזק נוסף לרכב בצדו השמאלי, בעת חנייה (להלן: "האירוע השני").

יוער, כי אין מחלוקת, כי הנתבע שכר את הרכב בחוזה הכולל את הכיסויים הביטוחיים המרביים: הן כיסוי נזק תאונתי (CDW), הן ביטוח בגין נזק שאינו תאונתי (TP). השאלה המתעוררת היא אם הנזקים שנגרמו – מכוסים בגדרי הביטוח.

אפתח דווקא באירוע הראשון, שכן לא תיתכן מחלוקת, שאירוע זה – מכוסה בכיסוי הביטוחי שרכש הנתבע, ועל כן – הוא חייב בתשלום דמי ההשתתפות העצמית, והם בלבד. נדמה שהתובעת אף לא טענה אחרת.

ביחס לאירוע הראשון, התובעת מעלה שלל טענות שנועדו כולן לשלול את תוקפו של הכיסוי הביטוחי שמכרה לנתבע. ראשית, טענה הנתבעת כי בטופס ההודעה מצוין כי אותר נזק למרכב התחתון. אף שהנתבע חתם על ההודעה, חוות דעת השמאי אינה מזכירה כל נזק במרכב התחתון, ונראה כי הנזק למנוע שנגרם – נבע מהתנגשות חזיתית של חלקו הקדמי של הרכב, ולאו דווקא מנזק נטען למרכב התחתון.

בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת הועלתה טענה שלפיה אין תחולה לביטוח, מאחר שהנתבע לא עצר את הרכב מיד, אלא המשיך בנסיעה. עם זאת, גרסתו של הנהג – שלא נסתרה, משהסכימו הצדדים להכרעה בתיק על יסוד החומר הקיים בו – שלפיה לא ראה כל ליקוי ברכב המונע שימוש סביר בו, וזאת עד שנעצר הרכב, סבירה ומתקבלת על הדעת. אין בהסכם ההשכרה כל תניה המחייבת את השוכר להודיע על תאונה באופן מיידי, אלא כעובר 24 שעות בלבד. לא הובאה כל ראיה המלמדת, כי פגיעה מן הסוג שאירע היא כזו שיש לה אינדיקציות שהשוכר הסביר (שאינו מומחה למכונאות רכב) אמור היה לזהות, על מנת שיידע שאל לו להמשיך ולעשות שימוש ברכב. זאת ועוד. העובדה שהנזק למנוע הוא בבחינת "נזק תוצאתי" עוד איננו מחריג אותו מפורשות מתוקף הביטוח.

יש להבהיר, כי על פי חוק חוזה ביטוח, שאני סבור שנכון להחיל גם בענייננו, גם אם לא ניתן לראות בתובעת "מבטחת" לעניין זה, חריגים לפוליסה יובאו באופן מודגש במקום בולט בה – כך שככל שביקשה התובעת להחריג נזק תוצאתי – היה עליה לעשות כן במפורש (זאת גם מכוח הוראות חוק החוזים האחידים).

מכל הטעמים שלעיל, אני סבור ששני האירועים מכוסים בפוליסת הביטוח, ועל כן – יש לחייב את הנתבע בתשלום ההשתתפות העצמית בלבד בגין כל מוקד – על פי הסכם השכירות (נספח א') – 2,160 ₪ למוקד ובסה"כ – 4,320 ₪ בגין התאונה הראשונה ו-1,994 ₪ כפי שנדרש בגין התאונה השנייה, ובסך הכל – 6,314 ₪. סכומים אלה כוללים מע"מ.