תא"מ 7593-07-14 אלמוג נ' וולמן ואח'

1. התובעת הגישה בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך של 28,134 ₪ כנגד הנתבעים.

עילתה של התביעה היא השבת כספים שנגבו ממנה על ידי הנתבעים שלא כדין.

לטענת התובעת מסרה לבנה בשנת 2006, אייל אלמוג, שיק המשוך מחשבונה על סך 20,000 ₪ לפקודת הנתבע 1 ללא ציון תאריך וזאת לשם מסירתו לידי הנתבעים כבטוחה לקיום התחייבויות בנה על פי הסכם השכירות שכרת עם הנתבעים (להלן: "השיק הראשון").

לאחר זמן מה מסרה לידי בנה שיק נוסף משוך מחשבונה לפקודת הנתבע 1 על סך 15,000 ₪ כשיק בטחון חילופי לשיק הראשון שמסרה כאמור לעיל, וזאת בעקבות טענת בנה כי הנתבעים טענו באוזניו כי השיק הראשון אבד )להלן: "השיק השני").

לטענת התובעת, הסתיימו קשרי השכירות בין בנה לנתבעים ביום 15.8.12 בהסכמה תוך התחייבות בנה להפקדת סך של 2,000 ₪ בחשבון הבנק של הנתבעים והותרת מזגן בשווי 7,000 ₪ במושכר לסילוק התחייבויותיו בגין המושכר שנותרו עד לאותה עת.

לאחר כחודש ימים, הפקידו הנתבעים את השיק הראשון בבנק וגבו את סכומו. הנתבעים הפקידו בבנק גם את השיק השני וגבו אף את סכומו כל זאת ללא כל הודעה מוקדמת או מתן התראה כלשהיא בטרם הפקדתם בבנק.

הנתבעים השיבו לפניית בנה של התובעת והמציאו רשימת חובות ועלות תיקון נזקים שלטענתם גרם למושכר ולאחר קיזוז הסכומים שגבו ממנה, השיבו לה סך של 12,209 ₪ בלבד.

לטענת התובעת לא היתה נתונה לנתבעים הזכות לפרוע את השקים הן משום שהאחד ניתן במקומו של השני, לא שלחו דרישת תשלום בטרם הפקדת השיקים ולא אפשרו לבנה לתקן את המעוות ובכל מקרה לא היו זכאים לממש את הבטוחה בהתאם להוראות הסכם השכירות בהעדר חובות ונזקים כלשהם אשר לטענתם נגרמו על ידי בנה למושכר.

התובעת טוענת כי על הנתבעים להשיב לה את מלוא הסכום שנגבה ממנה כתוצאה מפירעון השקים ולא הושב ובסך 22,982 ₪ וכן יתרת שווי מזגן שהותיר בנה במושכר, בסך 5,000 ₪, ואשר רכישתו והתקנתו מומנה על ידה, ולאחר ניכוי סך של 2,000 ₪ אותם שילמו הנתבעים באמצעות קיזוז חובות.

2. הנתבעים התגוננו ובתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע התביעה טענו מפיו של הנתבע 1, בין השאר, לגופה של התביעה ודחו את דרישת התובעת להשבת הכספים שגבו ממנה.

הנתבעים צרפו להתנגדות הסכם שכירות ראשון אותו כרתו עם בנה של התובעת ביום 4.6.06 לתקופה של שנה ועוד אופציה לשנה נוספת. על פי הוראות הסכם שכירות זה היה על השוכר, בנה של התובעת אשר יקרא להלן ומכאן והלאה, לשם הקיצור: "השוכר", שטר חוב על סך של 10,000 $ ולהמציא ערב להתחייבויותיו על פי הסכם השכירות, כמו גם שקים להבטחת תשלום החשבונות החלים על המושכר.

בטחונות אלו לא הומצאו ומקומם הומצא לידיהם שיק על סך 15,000 ₪ הוא השיק השני.

לטענת הנתבעים השיק המכונה ראשון הומצא להם רק במעמד החתימה על מסמך הארכת תקופת השכירות האחרונה ביום 31.7.12 למרות התחייבות להמצאת שני שקים על סך כולל של 25,000 ש"ח כל אחד מהם.

הנתבעים הכחישו גרסת התובעת בכל הנוגע למועד ולטעם הגעת השיקים לידיהם כנטען על ידי התובעת.

לטענת הנתבעים הפר השוכר את הסכם השכירות והסכמי הארכת תקופות השכירות שנחתמו עמו מפעם לפעם ולבסוף אף נותר חייב דמי שכירות בגין חודשים מרץ ואוגוסט 2013.

לטענת הנתבעים הסכם השכירות נותר בתוקף עד ליום 31.8.13 כמוסכם עם השוכר כאשר בפועל פינה השוכר את המושכר מבלי שנפגש עם הנתבעים ומבלי להשיב להם את המפתח.