תא"מ 7586-04-12 אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' התעשיה האוירית לישראל בע"מ

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונה, אשר אירעה ביום 1.12.10 במתחם הכניסה למפעלי התעשייה האווירית ביהוד, עת נפגע כלי רכב נושא מספר רישוי 78-729-71 בעקבות הרמת מחסום קרקעי (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה.

עדותו של מר אביעד כהן, אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעת, היתה קוהרנטית, ברורה ואמינה. מר כהן העיד, כי הרים המחסום הקרקעי בהתאם לנוהל לו הוא כפוף, נוכח הסיווג הבטחוני הגבוה של המתחם אותו הוא מאבטח. לפי נוהל זה, על כל נהג הנכנס למתחם, לרבות עובד התעשייה האווירית, להזדהות באמצעות תעודה מזהה, כפי שניתן להתרשם מהשלט בכניסה למתחם. במקרה של אי הזדהות מצד כלי רכב המבקש להיכנס למתחם יש להרים המחסום. מר כהן העיד, כי רכב התובעת נכנס מבלי שנהג התובע הציג כל תעודה מזהה, עם חלונות סגורים, בניסיון לנצל את העובדה כי זרוע המחסום העילי היתה מורמת, עקב כניסת כלי רכב לפניו. אמנם מר כהן אישר, כי לעיתים, כאשר הוא מזהה עובדים בעלי אישור כניסה למתחם, הוא מסמן להם, בהנהון בראשו, כי הם רשאים להיכנס למתחם, ברם טען כי במקרה דנן לא אישר לנהג התובעת להיכנס, צעק לו לעצור, ומאחר שהרכב לא עצר, הרים המחסום.

עדות נהג התובעת, מר שמואל אקלר, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, איששה, הלכה למעשה, את עיקרי עדותו של מר כהן. מר אקלר אישר, כי ידוע לו הנוהל לפיו עליו להזדהות בכניסה למתחם. הוא אישר, כי במקרה דנן בחר להמשיך בנסיעה כאשר זיהה שזרוע המחסום היתה מורמת. הוא אישר, כי לא הציג תעודה מזהה לשומר, הוא לא שלל האפשרות, כי בעת הכניסה למתחם היו החלונות ברכב התובעת מורמים. הוא אף אישר, כי לרכב התובעת אין כל סממן חיצוני מזהה אשר יש בו כדי להעיד על אישור כניסה למתחם. עם זאת, טען נהג התובעת, כי השומר אשר היה בבוטקה סימן לו להיכנס (עמ'1 לפרוטוקול, שורה 19. בתחילת עדותו לא פורט איזה סימון, בהמשך נטען כי היה סימון "עם היד"), וכי לפיכך הניח, כי הכניסה למתחם מותרת. עוד טען נהג התובעת, כי אין זו הפעם הראשונה בה נכנס למתחם עקב אישור מהשומר, מבלי שתעודתו תיבדק. נהג התובעת חידד, כי יש לו אישור כניסה למתחם, וכן טען, כי המחסום בו התרחשה התאוהנ הינו מחסום חיצוני בו נעשה סינון ראשוני של הנהגים שנכנסים למתחם, וכי רק בהמשך קיים מחסום לכניסה למתחם המסווג.

בנסיבות העניין, ומאחר שאין חולק כי הלכה למעשה לא הזדהה נהג התובעת קודם לתאונה, לא מצאתי שיש פסול בהתנהלות השומר, אשר פעל לפי הנוהל.

אף ששומרי הנתבעת נוהגים מעת לעת להתיר לעובדי התעשייה האווירית המוכרים להם להיכנס ללא הצגת אישור, הרי שבמקרה זה טען השומר, כי לא אישר הכניסה, ואף צעק לרכב התובעת לעצור. העובדה שהשומר הרים המחסום הקרקעי מעידה, כי הלכה למעשה השומר לא זיהה את נהג התובעת, ולא אישר לו להיכנס. אין די בהנחה הסובייקטיבית שהניח נהג התובעת, כי כניסתו הותרה, על סמך סימון של השומר, כדי להקים הנטל המוטל על התובעת, להוכחה כי הנתבעת נושאת בעיקר האחריות לתאונה.

לפיכך הנני מורה על דחיית התביעה, וזאת ללא צו להוצאות, למעט שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ה, 08 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.