תא"מ 7516-09-14 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' ביטוח ישיר - השקעות פיננסיות בע"מ ואח'

1.פסק דין זה ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים.

2.ביום 26.11.11 ארעה תאונת "שרשרת" בה היו מעורבים שלושה רכבים. רכב שבוטח אצל התובעת (להלן - רכב התובעת), היה הראשון בשרשרת, והוא נפגע בחלקו האחורי (ההליך שבפניי מתייחס לנזקים שנגרמו לרכב זה). רכב שבוטח אצל הנתבעת מס' 1 (להלן – רכב הנתבעת 1) היה השני בשרשרת, ואילו רכב שבוטח אצל הנתבעת מס' 2 (להלן – רכב הנתבעת 2) היה האחרון בשרשרת. לטענת התובעת, האחריות לנזקים ברכבה מוטלת על הנתבעות. הנתבעת 1 טוענת כי רכבה נהדף ע"י רכב הנתבעת 2 אל עבר רכב התובעת. הנתבעת 2 מאשרת כי רכבה התנגש בחלקו האחורי של רכב הנתבעת 1, אך מכחישה כל קשר בין התנגשות זו לבין ההתנגשות בין רכב הנתבעת 1 לרכב התובעת.

3.ביחס לתאונה הנדונה התנהלו כבר שני הליכים משפטיים.

במסגרת ת"ק 5101-07-12 (בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה), הגיש מבוטחה של התובעת תביעה כנגד הנתבעות ביחס לנזקים שנגרמו לו עקב התאונה (להבדיל מנזקי התובעת). באותו הליך סוכם, " לצרכי פשרה וכמימון ביניים", שכל אחת מהנתבעות תשאנה ב- 50% מנזקי המבוטח של התובעת.

במסגרת תא"מ 10014-07-12 (שלום תל-אביב), הגישה הנתבעת 1 תביעת שיבוב ביחס לנזקים שנגרמו לרכב המבוטח שלה עקב התאונה. באותו הליך נשמעו עדים, והצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, אשר במסגרתו התקבלה תביעת הנתבעת מס' 1 באופן חלקי.

4.אין חולק כי לתובעת נגרם עקב התאונה נזק בסך 8,182 ₪.

אין גם חולק שהנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת מחצית מסכום זה, בהתאם לחלוקה עליה הוסכם במסגרת ת"ק 5101-07-12.

התביעה שבפניי הוגשה ביחס למחצית השניה של הנזק שנגרם לתובעת (4,091 ₪), בגינה לא קיבלה התובעת פיצוי. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעות בגין סכום זה.

5.בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 11.5.15 הסכימו הצדדים על מתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וסיכמו את טענותיהם בקצרה.

התובעת ביקשה לפסוק לה את מלוא סכום התביעה, וכן הוצאות ניהול ההליך לרבות הוצאות שני עדים מטעמה שהתייצבו לישיבה.

הנתבעת מס' 1 טענה שיש לחלק את האחריות ביחס לנזק שנגרם לרכב התובעת באופן שווה, כפי שנעשה במסגרת ת"ק 5101-07-12, ומכיוון שהיא שילמה לתובעת מחצית מהנזק, יש לדחות את התביעה נגדה.

הנתבעת מס' 2 טענה שהאחריות המלאה לנזק שנגרם לרכב התובעת מוטלת על מי שנהג ברכב הנתבעת 1, וכי עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים במסגרת תא"מ 10014-07-12 ובפסק הדין שניתן שם, מלמד כי כך גם סבר ביהמ"ש שנתן את פסק הדין באותו הליך. הנתבעת מס' 2 הפנתה לעדותו באותו הליך של נהג רכב התובעת, ממנה עולה, לשיטתה, שההתנגשות בין רכב הנתבעת 1 לרכב התובעת אירעה לפני ההתנגשות בין רכב הנתבעת 2 לרכב הנתבעת 1, וללא קשר אליה.