גרוס נ' אלזברגה ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.לטענת התובעת, היא עמדה בפקק תנועה בכביש מכפר סבא לצומת רעננה, במקום בו היה רק נתיב אחד בכיוון הנסיעה, כאשר המשאית הנהוגה על ידי הנתבע 1 ("הנתבע") פגעה ברכב שלה מאחור, בחלקו השמאלי. בתמונות הרכב שצורפו לחוות דעת השמאי ניתן לראות כי הפגיעות היו בחלק האחורי השמאלי של הרכב של התובעת, החל מאזור הפנס האחורי ותחילת תא המטען ושמאלה. לטענת הנתבע, התאונה התרחשה בנקודה בה ישנה התמזגות בין הכביש בו הוא נסע לבין כביש מימין. לטענתו, בשל הפקק הרכבים נסעו "במהירות אפס", כאשר לפתע הוא הרגיש מכה ורק אז הבחין ברכב התובעת מצד ימין. לטענת הנתבע, הפגיעה הייתה בין הפינה השמאלית האחורית של התובעת לפינה הימנית קדמית שלו.

3.לאחר שהאזנתי לעדויות ושקלתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה תוך ניכוי אשם תורם בשיעור 20%. בין הצדדים ישנה מחלוקת לגבי המקום בו התרחשה התאונה. לטענת הנתבע, התאונה הייתה בנקודת ההשתלבות ואילו לטענת התובעת היא הייתה 400-300 מטר לאחר מכן. במחלוקת זו, יוצא אני מנקודת הנחה כי הצדק עם הנתבע. דומה כי גרסה זו מתיישבת טוב יותר עם העובדה שהנזק אירע בחלק האחורי השמאלי של רכב התובעת, הגם שלא ניתן לומר כי נקודות הנזק אינן אפשריות לפי גרסת התובעת. זאת ועוד, יש לזכור כי התובעת נושאת בנטל להוכיח את תביעתה. התובעת העידה כי צילמה את הרכבים לאחר התאונה, אולם לא הציגה את התמונות. אילו היו התמונות מוצגות, ייתכן שהיה בכך כדי לשפוך אור על מקום התאונה. בנסיבות אלו, לא עמדה התובעת בנטל להוכיח כי התאונה לא התרחשה בנקודת ההשתלבות.

4.יחד עם זאת, גם לפי גרסת הנתבע עיקר האחריות לתאונה מוטלת עליו. הנתבע העיד, כי לא הבחין ברכבה של התובעת עד שפגע בו. בניגוד לטענת הנתבע, תמונות הנזק ברכב התובעת (שצולמו על ידי השמאי) מראות כי הפגיעה לא הייתה פינה לפינה, אלא בחלק האחורי של רכב התובעת, הגם שבצד השמאלי. כלומר, כאשר התרחשה התאונה השלימה התובעת כבר חלק ניכר מההשתלבות לפני המשאית הנהוגה על ידי הנתבע. בנסיבות אלו, עיקר האחריות מוטלת על הנתבע, בתור הנהג ברכב שנסע מאחור, אשר אילו היה מקדיש יותר תשומת לב לכביש לפניו היה יכול למנוע את התאונה. בהקשר זה אציין, כי העובדה שלטענת הנתבע רכב התובעת היה ב"אזור מת" אינה פוטרת אותו מאחריות. אדרבה, שעה שמדובר בנקודת השתלבות בנסיעה איטית בפקק, חובה הייתה על הנתבע לבחון ביתר תשומת לב האם ישנם רכבים הנכנסים ל"אזור המת" שלו, מה עוד שכאמור לעיל התאונה לא התרחשה פינה לפינה אלא לאחר שהתובעת השלימה חלק ניכר מההשתלבות. לצד זאת, מהאמור לעיל עולה, כי גם התובעת הייתה יכולה לנהוג ביתר זהירות במהלך ההשתלבות, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר במשאית גדולה אשר ניתן להניח ששדה הראייה שלה מוגבל. בהתחשב בכך שהתובעת השלימה חלק ניכר מההשתלבות לפני התאונה, אני סבור שיש לייחס לה אשם תורם בשיעור של 20%.

5.לפיכך, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת סך של 3,036 ש"ח בגין הנזק, לאחר ניכוי האשם התורם, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 30.8.2015; סך של 649 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 30.8.2015; סך של 378 ש"ח בגין אגרת משפט; וסך של 1,500 ש"ח שכר טרחת עורך דין. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ו, 28 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.