תא"מ 7395-06-13

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 28.8.12 בין כלי רכב נושא מספר רישוי מ-13-818 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 33-856-13 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

עדותו של נהג התובעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, היתה אמינה. הוא טען כי התאונה נגרמה כאשר האט, לקראת פניה ימינה לכביש ראשי, בעוד רכב התובעת פגע בו מאחור. לטענתו רכב התובעת נפגע בחלקו האחורי ימני.

עדות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעת, לא הפריכה את גרסת התובעת, ואף איששה אותה. הנתבעת אישרה, כי התאונה התרחשה לפני פניה ימינה. היא הודתה כי לא ראתה את רכב התובעת מאט, וכי פגעה ברכב התובעת מאחור. עם זאת, טענה הנתבעת, כי פגעה ברכב התובעת בחלקו השמאלי אחורי ולא בחלקו הימני. לא השתכנעתי מטענתה זו. הנתבעת אישרה, כי כבר בזירת התאונה טען כלפיה נהג התובעת כי רכבו נפגע בחלקו הימני האחורי. בראשית עדותה טענה בהיסוס, כי "למיטב הבנתה" פגעה בחלקו השמאלי האחורי, אך לא שללה האפשרות כי הפגיעה היתה בחלקו הימני אחורי. היא אף המחישה התאונה באמצעות מכוניות צעצוע באופן בו חזית שמאל של רכבה פוגעת בחלק אחורי ימני של רכב התובעת.

רכב התובעת נבדק בסמיכות למועד התאונה וחוות דעת השמאי לא נסתרה. הנתבעות נמנעו מלצרף חוות דעת שמאי נגדית או מלחקור השמאי מטעם התובעת על חוות דעתו.

בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה, וכי דין התביעה להתקבל במלואה.

לפיכך יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 3,063 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 5.12.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ה, 17 מאי 2015, בהעדר הצדדים.