תא"מ 7327-03-15

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 26.05.2014, בין כלי רכב, מ"ר 72-196-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 85-364-61 (להלן: "המשאית") אליה הייתה רתומה עגלה, מ"ר 94-390-74 הנגררת על ידי המשאית (להלן: "הנגרר") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות בגין הנזקים שאירעו לרכבה, מוטלת על נהג המשאית ועל הנגרר, כאשר במהלך עמידה של רכב התובעת בפקק תנועה פגע הנגרר בדופן ימינית קדמית של רכב התובעת.

3.מנגד, טוענים הנתבעים 2-1 בכתב הגנתם כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהגת רכב התובעת אשר פגעה באמצעות רכבה בדופן שמאלית של הנגרר כאשר הנגרר לפני רכב התובעת.

הנתבעת 3, מבטחת הנגרר, טוענת כי אין להטיל על הנגרר כל אחריות באשר הינו נשלט בידי נהג המשאית, ובכל מקרה אין לנגרר חיות משלו, ולכן ככל שייקבע כי התביעה מוצדקת יש להטיל אחריות על נהג המשאית בלבד. זאת ועוד, טוענת הנתבעת 3 כי האחריות לתאונה מוטלת על נהגת רכב התובעת בהתאם לאמור בכתב הגנתם של הנתבעים 2-1. כן, טוענת הנתבעת 3 כי היקף הנזק מופרז מאחר והתובעת לא הפחיתה את עלות החלפים בעקבות הנחות משמעותיות שהיא זוכה להן, וכן לא הפחיתה עלות עבודה שכן בבעלותה של התובעת מוסכים המופקדים על תיקון הנזקים הנגרמים לרכביה.

4.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

5.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים: