תא"מ 7302-01-13 טמארוב ואח' נ' שמע ואח'

הצדדים, ההליך ונתוני רקע 

1.התובע ונתבע שכנגד הינו נגר במקצועו (מטעמי נוחות הוא יקרא להלן: "התובע").

הנתבעת ותובעת שכנגד הינה בעלים של סככה בגודל 110 מ"ר במושב גבעת כ"ח (מטעמי נוחות היא תקרא להלן: "הנתבעת").

2.התובע שכר את הסככה כדי להפעיל במקום נגריה (להלן: "המושכר"/ "הנגריה"). לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין הסכם שכירות שלטענת הצדדים הופר. התובע העמיד את תביעתו ע"ס של 50,500 ₪ ואילו הנתבעת העמידה את תביעתה שכנגד ע"ס של 55,210 ₪.

3.אין חולק בין הצדדים כי חתמו על הסכם להשכרת סככה בשטח של 110 מ"ר שבבעלות הנתבעת, אשר תשמש את התובע כנגריה. עוד אין חולק, כי לאורך תקופת השכירות נהג התובע להעביר סחורה וציוד דרך שביל הגישה הסמוך לביתה של הנתבעת ומוביל גם לנגריה וכי במהלך חודש מאי 1012 או בסמוך לכך, נחצה שביל הגישה לנגריה בשל הקמת גדר, כתוצאה מסכסוך משפחתי של הנתבעת עם משפחת בעלה. התובע דרש מהנתבעת להסיר את הגדר בטענה שהיא מפריעה למעבר תקין של ספקים. משהובהר לו כי לא תוסר, הודיע לנתבעת על עזיבתו ביום 31.7.12. התובע צירף לתביעתו הסכם שכירות שלטענתו קיבל מהנתבעת ואשר- לטענתו, נוסחו שונה מזה שנחתם בין הצדדים אלא שהמקור לא נותר בידו, אותו מסמך צורף גם כנספח א' לתצהיר הנתבעת (להלן: "הסכם השכירות"). הצדדים חלוקים בעניינים רבים, ובראש ובראשונה- ביחס לנוסח הסכם השכירות, כאשר התובע טוען שהעמוד הראשון למסמך היחיד אשר הוגש לתיק- מזויף. עוד הם חלוקים על מועד כריתת הסכם ביניהם, על מועד תחילת השכירות ותקופתה, על גובה דמי השכירות ששולמו בפועל ועל נזקים שכל אחד מהצדדים טוען להם.

4.מטעם התובע הוגשו תצהירו (סומן ת/1), וכן תצהיר בנו- מר מיכאל טמארוב (סומן ת/2). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירה (סומן נ/1) וכן תצהירו של מר ברוך דבקין, שהינו שוכר נוסף בשטחה של הנתבעת (סומן נ/1). המצהירים נחקרו על תצהיריהם. עוד הוגש מטעם הנתבעת תצהירו של מר צחי קמחי אשר לבסוף לא התייצב לעדות ובהתאם להסכמת הצדדים נקבע כי לא ישמש כראיה (ראו את הודעת הצדדים והחלטת בית המשפט מיום 15.1.15, בה נקבע גם כי תצהירו של עו"ד דניאל בענין אי התיצבותו של אותו עד יחשב כאילו הוצא מהתיק).

תמצית טענות התובע

5.התובע טוען כי לא היה ברשותו עותק של הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים. על כן פנה בא כוחו לנתבעת עובר לפינוי הנכס על ידו וקיבל ממנה את המסמך "הסכם השכירות", כפי שצורף ע"י הצדדים. התובע גורס שהנ"ל זויף על ידי הנתבעת, כמפורט בהמשך בהרחבה, כאשר הנתונים המופיעים בו אינם משקפים את הסכמת הצדדים.

לגרסתו- תקופת השכירות על פי ההסכם נקבעה לשנתיים עם אופציה לשנה נוספת והוא

שילם דמי שכירות חודשיים בסך של 2,350 ₪ במזומן, בעוד הנתבעת ובעלה מסרו לו חשבוניות רק עבור 1,000 ₪.

עוד לטענתו, נוכח מצבה המוזנח של הנגריה, בעיקר במערכת החשמל, הוא נדרש להתקין בה מערכת חשמל מקבילה בעלות של 14,000 ₪.

לשיטתו- הקמת הגדר הנזכרת לעיל מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות שבגינה הוא נאלץ לעזוב את הנגריה ולשכור נכס חלופי, כנגד דמי שכירות חודשיים בסך של 4,600 ₪.

בנוסף, טוען הוא כי בסוף חודש יולי החל להעביר למושכר החדש ציוד, לרבות את מערכת החשמל, אך הנתבעת נעלה את הנגריה ומנעה ממנו לקחת את יתרת הציוד, סחורה וחומרי גלם שנותרו בה.

תמצית טענות הנתבעת

6.הנתבעת מכחישה כי זייפה מסמך כלשהו, ומפנה לכך שהתובע לא צירף כל ראיה להוכחת טענת הזיוף שהעלה. לטענתה- בהתאם להסכם בין הצדדים הסכים התובע לשכור את הנכס AS IS , כי כל שיפוץ במושכר יתבצע בהסכמתה בכתב, וכי בכל מקרה, עם פינויו, כל שינוי שנעשה בו יוותר בבעלות המשכירה.

מוסיפה היא וטוענת כי התירה לתובע, לפנים משורת הדין, לעשות שימוש בשביל הגישה הפרטי של ביתה בדרך לנגריה, במקום בשביל הגישה בו עשו שימוש יתר השוכרים. לשיטתה- אי מתן אפשרות מעבר בשביל הגישה אינו מהווה הפרה יסודית של ההסכם, ועם זאת- התובע עשה בו שימוש כשפינה את הציוד מהנגריה, ומכאן שהשביל, גם לאחר הקמת הגדר, אפשר מעבר תקין, גם לציוד כבד.

הנתבעת אף טוענת כי נאותה לבקשת התובע לסיים את הסכם השכירות קודם למועד סיומו החוזי ואף ויתרה לו על הצורך במציאת שוכר חלופי. לגירסתה, היא פנתה אליו מספר פעמים כדי לברר האם פינה את הנכס, מכיוון שהיתה מעוניינת לצלמו לטובת השכרתו החל מיום 1.8.12. ביום 31.7.12 פנתה לתובע וביקשה את המפתחות מכיוון שנמסר לה ע"י שוכרים אחרים כי המקום כבר ריק, אך הוא סירב למסרם, ללא כל נימוק, ולכן- בלית ברירה, ביום 1.8.12, היא נאלצה לפרוץ את המנעול.

עוד טוענת הנתבעת כי סמכה על התובע ועל כן לא לקחה ממנו בטחונות, חרף העובדה ש הדבר נדרש בהסכם. ואולם, כאשר נכנסה למושכר, היא מצאה אותו הרוס, מערכת החשמל נעקרה ממקומה, וכל שנותר במקום היה מקרר משרדי קטן עם חלודה אשר התובע רשאי לאסוף. לאחר מכן אף גילתה שהתובע הותיר חובות בעירייה ובחברת החשמל.