תא"מ 7287-03-17 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' סיוון ואח'

תביעת תחלוף לקבלת כספים ששילמה התובעת למבוטח שלה בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה שקרתה ביום 1.11.16 בה היה מעורב רכב הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

גרסת הנהגת ברכב התובעת:

נסעתי על רחוב ויצמן, בדרך לתיכון שאני מלמדת בו. פתאום מצד ימין, זה כביש חד סטרי, בצד ימין יש מכוניות חונות, אחת המכוניות מתפרצת לכביש, אני ממש קרובה, עושה ברקס חזק, רואה שזה לא יעזור, ופונה שמאלה ונתקעת בעץ, היה בום גדול. הנהג שיצא אמר שהוא לא הסתכל, אמר לי במפורש. אחרי כ-10 דק' הוא חזר בו, ואמר שזה לא אשמתי ולא אשמתך.

ש.הנהג השני מודה שהוא רצה להשתלב בכביש, ואת נסעת במהירות גבוהה?

ת.זה לא נכון. נסעתי במהירות סבירה של תנאי הכביש, יש רחוב שם, יודעים שזה בין כיכרות, זה היה כמה עשרות מטרים אחרי הכיכר, כריות האוויר לא נפתחו, זה רק תאונת פח. לא הופעלה אף נורית. הוא יצא בלי להסתכל.

גרסת הנהג ברכב הנתבעים, הינה:

בוקר, לקחתי את אשתי לעבודה, היא עובדת בגן ילדים. הרכב עמד במפרץ, איפה שמחנים את הרכבים. זמן קצר, של לפחות 5 שניות, הורדתי אותה, היא הלכה לדרכה. אני הולך לדרכי, בחזרה לעבודה שלי. הסתכלתי במראות, ראיתי רכב 100 מטר מאחורי, אותתתי, נכנסתי לנתיב, ואז אני שומע בום חזק. לא הבנתי מה קורה, עצרתי את הרכב על המפרץ. ניגשתי לבחורה, החלפנו פרטים, וזהו.

ש.הנהגת השנייה אומרת שהתנצלת בפניה ואמרת שאתה אשם, היה כזה דבר?

ת.לא.

ש.היא אומרת שהתאונה קרתה בגלל שהתפרצת באופן פתאומי?

ת.ממש לא.

לפי עדות נהג הנתבעים הוא הבחין ברכב התובעת ממרחק גדול יחסית, והחל לצאת ממקום החניה ולהשתלב בנתיב. אולם, בהודעה הכתובה לחברת הביטוח ציין הנהג כי כשהחל לנסוע הכל היה פנוי וכי הנהגת השנייה הגיעה במהירות גדולה. שתי גרסאות אלו אינן מתיישבות זו עם זו. אם הכל היה פנוי, כאמור בהודעה, הכיצד בעדות נטען כי הוא ראה את הרכב ממחק 100 מטר ? ואם אכן הבחין ברכב ממרחק זה, מדוע לא המתין שהרכב יחלוף ואז יצא ממקום החניה ? אין צורך להכביר מילים כי זכות הקדימה היא לרכב הנוסע ישר בדרך בעוד שרכב היוצא מחניה חייב לעשות כן בזהירות, מבלי לקפח את זכותו של הרכב הנוסע ישר.