תא"מ 7258-07-14 בחוס נ' גולוב ואח'

תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע, בתאונה בה היה מעורב רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2, בתאריך 24.11.13.

לטענת התובע, ביום התאונה נסע מכיוון שפרעם לכיוון קרית ביאליק, ובבואו לפנות ימינה, עצר על מנת לתת זכות קדימה לרכבים המגיעים משמאל, אז לטענתו פגע בו הרכב הנהוג על ידי הנתבע מאחור.

לטענת הנתבע, אכן נסע מאחורי התובע, אשר עצר על מנת לתת זכות קדימה, בתוך הצומת, ואז נצמד אליו עם הרכב בו נהג. לטענת הנתבע, לא פגע ברכב התובע, אך הוא מניח שמאחר שהכביש היה בשיפוצים הרגיש התובע מעין רעד ברכבו, ומכך הסיק כי רכבו נפגע על ידי רכב הנתבע. אז, לטענת הנתבע, המשיך התובע בנסיעה קדימה של כ- 3-4 מטרים, ויצא מרכבו על מנת לראות את הפגיעה, אך כפי הנראה השאיר את גיר ההילוכים בהילוך אחורי, משום שהרכב החל לנסוע לאחור, לכיוון רכב הנתבע, כאשר התובע היה מחוץ לרכב, ובמהלך הנסיעה לאחור, לטענת הנתבע, פגע רכב התובע ברכבו.

עוד טוענים הנתבעים, כי למעשה לא נגרם כל נזק, שכן מעיון בתמונות המופיעות בחוות הדעת לא ניתן להבחין בכל מכה או בשבר הנטען בטמבון.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הנהגים, שוכנעתי כי התביעה הוכחה די צורכה. אנמק;

חזקה הנסמכת על ניסיון החיים היא, כי כאשר רכב פוגע ברכב שלפניו, נגרמת התאונה בשל רשלנותו של הנהג שפגע ברכב שלפניו, משום שלא שמר מרחק מהרכב שלפניו. ניסיון החיים מלמד כי במהלך נסיעה בכביש ישר, בדרך כלל לא מכניסים נהגים את רכבם להילוך אחורי, ולא נוסעים לאחור.

טענת ההגנה של הנתבעים, הינה כי במקרה הנדון נסע רכב התובע לאחור. טענה זו, יש בה להפוך את נטל הבאת הראיות, שכן היא מנוגדת לחזקה העובדתית הנסמכת על ניסיון החיים, כאמור.