תא"מ 7144-05-15 מטר ואח' נ' מטרי

1.לפניי תביעה שטרית שעניינה שטר חוב חתום על ידי הנתבע כעושה השטר על סך 60,000 ₪.

2.ברקע הדברים, טענת התובעים, המנהלים חנות דראגסטור בה נמכרים מוצרים שונים וכן טפסים להשתתפות במשחקי לוטו/צ'אנס בחיפה, כי הנתבע גנב מהם במהלך מספר חודשים סכום זה.

3.לטענת התובעים הנתבע נהג להגיע לעסק של התובעים מעת לעת תוך שהתברר בדיעבד כי ניצל את ההזדמנות שמי מהתובעים נכנס למחסן להביא סחורה, עבר את הדלפק והדפיס על דעת עצמו טפסי צ'אנס ללא הרשאה מטעם התובעים וללא ידיעתם ומאליו מובן שגם ללא תשלום עבורם. התובעים גילו לראשונה את המעשים ביום 29.11.14, לאחר שחשדו זמן רב כי מישהו מבצע גניבה בעסק שעה שלא הייתה התאמה בין המחזור החודשי, בין דפי הבנק ובין הטפסים שנשלחו למפעל הפייס.

4.בעקבות תובנה זו בדקו התובעים את המצלמות בעסק וגילו כי הנתבע ביצע את אותן גניבות, לאחר שבדקו את החיובים שאינם תואמים את הרכישות שנעשו והצליבו עם ביקורי הנתבע בעסק, ומצאו כי מדובר בגניבות שבוצעו על ידי הנתבע בסך של כ-60,000 ₪.

5.התובעים הגישו תלונה למשטרה נגד הנתבע, ברם לאחר שזה ביקש להסדיר את העניין ביניהם ללא התערבות המשטרה ו/או בתי המשפט הוסכם שהנתבע יחזיר את מלוא חובו ובהתאם לכך חתם על אותו שטר חוב מושא התביעה מרצונו החופשי.

6.הנתבע טען בהתנגדות לביצוע שטר כי בינו לבין התובעים שררו יחסי חברות במשך שנים והם אפשרו לו למלא בעצמו את הטפסים כשהם לא נוכחים במקום. לטענתו לא רק הוא אלא כל חבריהם של התובעים קיבלו רשות למלא בעצמם את הטפסים ולשלוח אותם מבלי שהתובעים יעשו זאת, דבר שהתברר לו בדיעבד שהוא בניגוד לנוהלי מפעלי הפיס, לפיהם רק למורשים יש זכות למלא את הטפסים. בשים לב לאמור, טוען הנתבע כי לא מילא טפסים על דעת עצמו אלא קיבל כאמור הרשאה מהתובעים.

7.על פי עדותו של הנתבע באחד הימים ביקש לשלוח שני טפסים על סך 300 ₪ כל אחד (היינו 600 ₪ בסה"כ), אך בטעות של הקשה הקיש 3,000 ₪ במקום 300 ש"ח כפול 2, ובסה"כ מילא טפסים על סך 600 ₪. בעקבות הטעות הוא נלחץ ולא ידע מה לעשות שכן לא היה לו את אותו סכום לשלם, אך כעבור זמן (הוא לא מפרט כמה זמן) פנה לתובע 1, סיפר לו מה קרה והציע לו להמתין ליום למחרת כדי לדעת אם הייתה זכייה כלשהי ולאחריה יעביר לו את סכום הזכייה וישלים את ההפרש ל-6,000 ₪. על פי עדותו של הנתבע הוא אכן זכה באותה הגרלה ב- 5,000 ₪ ועל כן ביקש להשלים סך של 1,000 ₪ ברם, התובע 1 סירב לקבל את הכסף בטענה כי בבדיקה לאחור נמצא כי בקופה חסרים סכומים גבוהים מאוד. בהתאם, כך על פי עדותו, סוכם כי הצדדים יפגשו בעסק ואכן הם נפגשו ביום 5.1.15.

לטענת הנתבע לאחר שנפגש עם התובעים החלו להתאסף מספר גדול של צעירים חברים של התובעים ולאחר שיחה שהתנהלה בינו לבין התובעים במסגרתה טען התובע 2 שחסרים בקופה כ- 60,000 ₪ שהצטברו לאורך תקופה של מספר חודשים, אילצו אותו התובעים לחתום על שטר חוב שמילאו תוך שהם מאיימים עליו שככל שלא יחתום יצא מהמקום על אלונקה (סעיף 9 לתצהיר הנתבע).

הנתבע מצהיר כי בשל הפחד שתקף אותו חתם תחת כפיה ואיומים על אף שהכחיש את הטענות המיוחסות לו ולאחר שעזב את המקום התייעץ עם גיסו ואמר לו שהוא מתכוון לפנות למשטרה ולהגיש תלונה נגד התובעים. על פי עדותו, גיסו הציע לו לא לפנות למשטרה אלא לנסות לפתור תחילה את הסכסוך בדרכי נועם. לאחר שגיסו לא הצליח לפתור את הסכסוך והודיע לנתבע שהתובעים לא מוכנים להגיע לכל הסדר פשרה, פנה לתחנת המשטרה ביום 14.1.15 והגיש תלונה. על פי עדותו לאחר דברים אלה פנו התובעים לגיסו בניסיון לסיים את הפרשה ביניהם, ברם תנאי לנכונות לבוא בדברים היה כי יבטל את התלונה ובהתאם הוא אכן ביטל אותה. בסופו של יום התובעים לא היו נכונים לסיים את הסכסוך אלא בהגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

8.הנתבע לא מכחיש את העובדה שחתם על שטר חוב בסך 60,000 ש"ח. טענתו בקליפת אגוז היא, טענת כפייה, אילוץ, לחץ ואיומים.