תא"מ 7087-01-13 ישי נ' קזנצב

התובע אוחז בשיק שנמשך מחשבון משותף של הנתבע ואשתו דאז, יוליה קזנצב (להלן: יוליה).

השיק הינו ע"ס 18,350 ש"ח, משוך לתאריך פרעון 19.2.12 (להלן: השיק). השיק חולל מחמת אכ"מ.

מהעדויות שנשמעו, מפי התובע, חמו דוד דרור (להלן: דוד) וחברתם המשותפת של בני הזוג קזנצב ושל דוד, גב' מרינה קוגן (להלן: מרינה), שהיו מהימנות, עולה התמונה הבאה:

התובע בעל עסק לנכיון שיקים. חמו דוד מסר לו בתאריך 23.2.12 את השיק לנכיון, והתובע שילם לו תמורתו.

השיק נמסר לדוד ע"י מרינה כנגד סך של 17,000 ש"ח במזומן שהעביר דוד ליוליה מספר חודשים לפי מועד הפרעון הנקוב בשיק. השיק נמסר בנסיבות בהן מרינה הפנתה את יוליה לדוד לצורך נכיון השיק, מאחר שיוליה נזקקה לכסף מזומן לרכישת כרטיסי טיסה לבנם של בני הזוג לאוקראינה, כדי שישהה תקופה מסויימת אצל אמו של הנתבע, עד שמצבם הכלכלי של בני הזוג ישתפר. מרינה חתמה כערבה לפרעון השיק.

מעדות מרינה עולה, כי יוליה שוחחה טלפונית עם הנתבע ברוסית בנוכחותה, בעת מסירת השיק לדוד כנגד התמורה של 17,000 ש"ח במזומן, והנתבע נתן הסכמתו לכך. הנסיבות שתוארו בעדותה של מרינה לגבי נסיבותיהם הכלכליות של בני הזוג (הנתמכת במצב החשבון בעת הגשת הבקשה לסגירתו) והצורך בנסיעת הבן המשותף לאוקראינה לא נסתרו בעדותו של הנתבע, שאישר כי הבן אכן נסע לאוקראינה ושהה אצל סבתו. הנתבע טען כי את הכסף לצרכי הנסיעה נתן ליוליה במזומן, אך גרסה זו סתמית, אינה מפורטת ואינה מהימנה. על פי הראיות, עבד הנתבע באותה תקופה כשכיר במוסד לדיור מוגן לחוסים, יחד עם מרינה ויוליה. את שכרו קיבל מן הסתם בשיק או בהעברה לחשבון הבנק. הנתבע סתם ולא פרש, מנין היה לו כסף מזומן בסכום גבוה כזה. בנוסף, אילו היה לנתבע כסף מזומן לרכישת כרטיסי הטיסה, לטובת הבן המשותף, יש להניח כי היה דואג לרכוש אותם בעצמו ולא היה נותן את הכסף ליוליה, אותה תאר בעדותו כאלכוהוליסטית ושקועה בחובות.

הנתבע טען כי עדות מרינה מגמתית לנוכח היותה ערבה לשיק וחששה כי אם לא ישולם ע"י הנתבע, תידרש היא לפרוע אותו. ברם, מרינה העידה כי היא מצויה בהליך של פשיטת רגל ובמסגרתו פטורה מחובות קודמים, ועל כן אין לה אינטרס בתוצאות התביעה, ועדותה זו לא נסתרה.

הנתבע טען שתי טענות עובדתיות לסתירת החזקה כי שני בעלי החשבון המשותף נושאים בחבות לפרעון השיק שנמשך ממנו, גם כאשר נמשך ע"י אחד מבעלי החשבון:

הטענה האחת, כי באותה תקופה החשבון היה סגור. טענה זו לא הוכחה, שכן סיבת חילול השיק, על פי הטבעת הבנק עליו, היתה אכ"מ ולא "חשבון סגור". כל שהציג הנתבע היה בקשה לסגירת החשבון, אותה הגיש באפריל 2010 על גבי הטופס המתאים. ברם, בטופס עצמו כתוב כי החשבון לא ייסגר בפועל עד לסילוק ההלוואות בחשבון, המגיעות לסך כ-95,000 ש"ח, וכן החזרת כל פנקסי השיקים, ביטול הוראות הקבע וכו'. לא הוכח כי פעולות אלה בוצעו להנחת דעת הבנק לפני מועד משיכת השיק, וממילא אין לדעת האם ומתי נסגר החשבון. לנתבע היתה יכולת מלאה להציג את מסמכי החשבון ואף ניתן צו לבנק למסירת דפי החשבון לב"כ הצדדים, אך אף אחד מהם לא טרח לקבלם. מאחר נטל ההוכחה בנקודה זו מוטל על הנתבע, הרי שהנטל לא הורם כלל ועיקר. יצויין כי מבדיקת עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, שאליה פנה הנתבע לצורך ייצוגו, צויין כי בפועל החשבון נסגר רק לאחר מועד משיכת השיק. אמנם ללא הצגת המסמכים עסקינן בעדות שמועה, אך קיום הרישום במסמכי התיק מחזק את הצורך הראייתי לתמיכת גרסת הנתבע בדפי החשבון, ולמחדל של אי הצגתם, גם לאחר שניתנה החלטה מפורשת בעניין, אין כל הסבר סביר, למעט המסקנה כי דפי החשבון לא היו תומכים בטענת הנתבע. כך בפרט, כאשר חשבונו הנפרד של הנתבע ממשיך להתנהל באותו סניף בנק.