תא"מ 7044-06-13 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' אוליב שירותי שיווק וניהול בע"מ

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 4.6.15.

ביום 11.1.15 התקיים בתיק זה דיון בפני ולאחריו נקבע כי המבקש 2 יוכל להגיש כתב הגנה מתוקן עד למועד שנקבע.

ביום 23.3.15 ניתנה החלטה בבקשת המשיבה למחוק את כתב ההגנה המתוקן שהוגש, משנטען כי זה הוגש ללא המסמכים התומכים בו שהיה על המבקש 2 לצרף לכתב ההגנה, ונקבע כי המבקשים יוכלו לתקן את מחדליהם הפרוצדורלים עד ליום 15.4.15 ובכפוף לתשלום הוצאות.

נקבע כי אם לא יתוקנו המחדלים ישקול בית המשפט להורות על מתן פסק דין בהיעדר הגנה, לאחר שתשוב ותיבחן הבקשה למחיקת כתב ההגנה.

ביום 4.6.15 ניתן פסק הדין, כאמור, וזאת לאחר שהמשיבה הודיעה לבית המשפט כי המבקשים לא מילאו אחר ההחלטה ולא שילמו את ההוצאות שנפסקו.

בבקשה לביטול פסק הדין פירטו המבקשים את מחדליה הנטענים של המשיבה בהתנהלותה כלפיהם ובמסגרת ניהול תיק בית המשפט (ובכלל זה ביחס לבקשה שהוגשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין) – וטענו כי הינם זכאים לביטול פסק הדין מחובת הצדק, נוכח העדר המצאות מצד המשיבה, ולחילופין, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, לאחר שבשל טעות בתום לב סברו כי מולאה החלטת בית המשפט ושולמו ההוצאות (טעות שנבעה, בין השאר, נוכח שירות מילואים וטיפול רפואי של המבקש 2).

המשיבה, בתגובתה, טענה כי המבקשים נוהגים בחוסר תום לב והתעלמו במודע מהחלטות בית המשפט אותן לא מילאו. כן התייחסה לסיכויי הגנת המבקשים.

המבקשים השיבו לתגובה.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

באשר לשאלת המועד להגשת הבקשה, יוזכר כי דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.