תא"מ 6989-04-13 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ. נ' דכור

לפניי תובענה לשיבוב נזקי התובעת בגין נזק שנגרם לרכב מבוטחתהּ (להלן, ולמען הנוחות: הרכב הנפגע) במסגרת תאונת דרכים שהתרחשה ביום 7/8/11.

התאונה בתיק זה התרחשה באזור הצפון, בכביש 89 בקטע שבין קיבוץ סאסא למעלות, בסמוך לכניסה לחוסן.

הנתבע נסע מכיוון סאסא (קרי, מצפון) לכיוון חוסן, ובהתאמה התכוון לפנות שמאלה, מזרחה, בצומת בו ארעה התאונה, ואילו הרכב הנפגע המבוטח אצל התובעת נסע מכיוון מעלות לכיוון סאסא (מדרום לצפון), ובהתאמה היה בדרכו לחצות את הצומת ולהמשיך בה ישר, שעה שארע המפגש בין הרכבים.

אין חולק כי הנתבע נכנס אל הצומת שעה שזכות הקדימה בצומת נתונה לרכב הנפגע, ובגין כך הועמד לדין, והורשע על פי הודאתו.

הנתבע טוען למעשה כי לנהג ברכב הנפגע אשם תורם שיש בו כדי לשלול חבותו או לכל הפחות להפחיתה באופן משמעותי.

הן הנהג ברכב הנפגע והן הנתבע העידו לפניי בנוגע לנסיבות התאונה, ולאחר ששמעתי את העדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במרביתה אך לא במלואה ואבהיר –

מעדותו של הנתבע עולה כי לשיטתו נכנס אל תוך הצומת לשם ביצוע פניה שמאלה בשעה שלרכבים המגיעים מדרום זכות קדימה, ומבלי לתת לנהג ברכב הנפגע זכות כאמור. לדבריו, סבר כי הנהג ברכב הנפגע מתעתד לפנות ימינה (מזרחה) באותו צומת, ועל כן החליט להיכנס אל הצומת, אלא שאז הופתע, כך לטענתו מהעובדה שהרכב הנפגע המשיך בנסיעה ישרה, וכך ארעה התאונה.

עיון בשרטוט הצומת ובתמונות שהוצגו כאן מלמד לכאורה על כך שנתיב הפניה לימין, ביחס לרכב הנפגע הוא קודם למקום המפגש, ולמעשה קודם לצומת עצמו (מדובר בנתיב המופרד מנתיב הנסיעה צפונה באמצעות אי תנועה בנוי). כך, ככל שלא פנה הרכב הנפגע ימינה במקום המיועד לכך, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי חזקה שהתכוון להמשיך בנסיעה ישרה, וממילא לא אמור היה הנתבע להיכנס אל תוך הצומת במצב דברים זה. במיוחד נכונים הדברים כאשר לשיטתו עצר במקום טרם כניסתו אל הצומת, ועל כן יכול וצריך היה, בזהירות סבירה, להימנע מכניסה אל הצומת טרם שיפנה הרכב הנפגע ימינה, כפי שצפה, או טרם שיעבור את הצומת – כפי תוצאת הדברים. על אף דברים אלו בחר הנתבע לחדש נסיעתו ולעבור ממצב של עמידה למצב של נסיעה לתוך הצומת, שעה שזה אינו פנוי – כפי שיעידו התוצאות בשטח.

ההסבר היחיד שנמצא להתנהלות זו הינה העובדה שלשיטת הנתבע, כעולה מתיק החקירה, למעשה לא יכול היה לראות את הרכב הנפגע עובר לכניסתו הלכה למעשה לתוך הצומת, בשל העובדה שמכשול עמד בדרכו והפריע לו לראות את הצומת-גופה, מכשול בצורת שיירה של רכבים שיצאו מכיוון חוסן והתכוונו להשתלב לכיוון מעלות (דרומה). הואיל ושיירה זו יצאה למעשה משמאלו, חצתה מחצית מן הכביש (הנתיב הנוסע מכיוון מעלות לכיוון סאסא) ונעמדה כדי להמתין להפוגה בתנועת הרכבים מכיוון סאסא לכיוון מעלות (או כדי לוודא שאין רכבים – עובדה שלא נתבהרה די הצורך), נוצרה הפרעה בשדה הראיה של הנתבע, וזה הסתמך על סימונים שסימן לו מי מתוך נהגי הרכבים שבשיירה ונכנס אל הצומת, מבלי שיוכל לבחון בעצמו את הנתיב הבא מכיוון מעלות, ולמעשה מבלי שוידא כי הרכב הנפגע, בו לכאורה הבחין עוד קודם, אינו ממשיך בקו ישר לכיוון סאסא - צפונה.

משאלו פני הדברים, נדמה כי בפועלו כן נטל סיכון שאינו סביר, במיוחד בשים לב לכך שמדובר בכביש שבו תנועת רכבים מהירה (כביש בינעירוני), ובשים לב לכך שמהכיוון ממנו בא קו עצירה על גבי הנתיב המיועד לפניה שמאלה – נתיב נסיעתו, המחייבו לנקוט משנה זהירות בהיכנסו אל הצומת מפני התנועה הנוסעת בנתיב הנגדי.