תא"מ 6971-09-11 עטיה נ' איינהורן

1.לאחר שבית המשפט עיין בסיכומי התובע ובכל המסמכים בתיק, מוצא לנכון להעיר לצדדים כי אם מיד לאחר שמיעת הראיות סבר שיתכן והתובע עמד בנטל הבאת הראיות והשכנוע כי הסכומים הנטענים שולמו לנתבע, כעת התרשם שבדרכו של התובע לעמוד בנטל הראיה, דהיינו נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע כי אכן זכאי להשבת הסכום הנתבע , עומדות שש אבני נגף כלהלן:

א. אישור בנק לאומי סניף 911 מיום 15.06.11 על הפקדת מזומן לחשבון הבנק של אהובה גלעדי מילנדר, של הסך של 125,000 ₪, בהרכב של 1,250 שטרות של 100 ₪. דהיינו הרכב השטרות שונה מהרכב השטרות המקורי.

נספח זה מעורר תהייה, שהרי התובע קיבל על פי אישורי הבנק שהציג 1,095 שטרות של 200 ₪ ורק 100 שטרות של 100. הכיצד אם כן התובע מפקיד ב-15.06 לאמו 1,250 שטרות של 100 ש"ח?

לנוכח האמור לעיל מתעוררת השאלה הכיצד לאדם במצבו של הנתבע חצי שנה לפני מינוי אפוטרופוס עמדו סכומי עתק במזומן, אותם לא קיבל מהתובע.

ב. עיון בחוות הדעת הרפואיות שהגיש הנתבע מעלה שתוכנן לגבי בעיות הזיכרון והיכולת לנהל את ענייניו, ולו הבסיסיים של הנתבע, כגון מבחן השעון הנזכר בחוות הדעת של ד''ר בוטביניוק שנערך כחצי שנה לאחר מועד העיסקה, אינו מתיישב עם עדות התובע כי הנתבע כביכול ישב וספר מאות שטרות והבין משמעות ה"קבלות" עליהן חתם. התובע לא מצא להגיש חוו"ד מטעמו שתתמודד עם חוו"ד ותבסס הטענה כי למרות מצבו הרפואי, הנתבע אכן היה מסוגל לספור מאות שטרות ולהבין משמעות ה"קבלות" עליהן חתם. להעדר חוו"ד רפואית נגדית מטעם התובע משמעות רבה לעניין הראיות שבפני בימ"ש לגבי מצבו של הנתבע בעת התרחשות האירועים בהם ספר כביכול מאות שטרות וחתם על "קבלות" על בסיס הספירה.

ג. בית המשפט בדק את העדויות של התובע וגב' אלכסייבה בעניין האופן בו ספר התובע את הכספים, ומצא כי אין בהן כדי לבסס את הטענה שהנתבע אכן ספר את מאות השטרות שנמסרו לידיו.

ד. במסרון ששלח התובע לנתבע ב-5.02.13 הוא טוען כי בנוסף לצילומים, מסמכים ותמונות, יש ברשותו הקלטות (המסרון הוגש וסומן נ/5), אולם התובע בחר שלא להציג הקלטות אלה והדבר נזקף לחובתו.

ה. בפני בית המשפט פסק דין של בית משפט השלום בירושלים (סומן ת/17), בו נמתחת ביקורת קשה על מהימנותו של התובע, ומפאת חשיבות הדברים בית המשפט מוצא לצטט מסעיף 2.3.3 לפסק הדין בת''א (י-ם) 17385/00 עטיה נ' זילברמן. את קביעת בית המשפט שם, לאחר שבחן סתירות שנפלו בעדות התובע, כי גרסתו "אינה מתקבלת על דעתי, אינה אמינה עליי ואני דוחה אותה".

כמו כן, בסעיף 2.3.6 לפסק הדין בית המשפט מתאר "שלל גרסאות" התובע, ובסעיף 5.3 קובע בית המשפט כי לא ניתן לומר על התובע כי הוא "נקי כפיים ובר לבב", ואף דחתה את התביעה לאחר אמירות קשות אלה.

ו. העסקה המתוארת על ידי התובע היא בסכום עתק, כאשר התובע מתרץ את ההתנהלות המוזרה של ביצועה ללא חוזה בכך שהנתבע ביקש להסתיר את העסקה מרשויות המס.