רונית שאול נ' תומר בנייה ושיפוצים 2011 בע"מ

 לפני בקשת הנתבע 2 ("המבקש") למחיקת התביעה כנגדו תוך חיוב התובעת ("המשיבה") בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

1.עסקינן בתביעה בגין ליקויים נטענים בדירת התובעת כתוצאה מעבודות שביצעו הנתבעים. כנטען בכתב התביעה המתוקן, המבקש הוא המנהל והרוח החיה מאחורי הנתבעת 1 אשר ביצעה את העבודות בבית התובעת.

2.המבקש טוען כי הסכם ההתקשרות נחתם בין המשיבה לנתבעת 1 ועל כן, דין התביעה כנגדו להימחק בהעדר יריבות. לטענתו, בנסיבות לא מתקיימים הקריטריונים להרמת מסך כנגדו. לטענתו, הוא משמש כעובד שכיר בנתבעת 1 ואינו משמש כמנהלה. לטענתו, הנתבעת 1 היא חברה פעילה, איתנה כלכלית, מעסיקה 25 עובדים וכ- 10 קבלני משנה והמחזור השנתי שלה לשנת 2016 הוא בסך 5,0311,118 ₪. עוד טוען המבקש כי רק לאחרונה חתמה הנתבעת 1 על הסכם עבודה בשווי של כ 13,000,000 ₪.

3.המשיבה בתגובתה מכחישה את טענות המבקש. לטענתה, אין בבקשה כל עילה המצדיקה את מחיקת התביעה כנגדו. לטענתה, טענות המבקש מצריכות בירור עובדתי ואין מקומן במסגרת בקשה למחיקת התביעה. המשיבה מכחישה את טענת המבקש לפיה הוא עובד כשכיר בנתבעת 1. לטענתה, המבקש הוא שניהל את המו"מ מולה, חתם על ההסכם מולה, ניהל את השיפוץ, נתן הוראות לפועלים, איים על המשיבה כי אם לא תקדים תשלומים הוא יפסיק את העבודות בדירה, קיבל לידיו את הכספים בעבור השיפוץ ועוד. לטענתה, עובדות אלו מעידות כי המבקש משמש כבעלים וכמנהל של הנתבעת 1 והעובדה כי בנו של המבקש, בשנות ה 20 לחייו, רשום כבעלי הנתבעת 1 מחשידה ונועדה על מנת להתחמק מתביעות כדוגמת התביעה שלפנינו. לטענת המשיבה, מלבד אישור רואה החשבון של הנתבעת 1, המבקש לא צרף כל ראיה לעניין איתנותה הפיננסית של הנתבעת 1 וגם בהנחה שטענות המבקש לעניין זה נכונות, עדיין אין בכך כדי להוכיח את איתנותה הפיננסית של הנתבעת 1.

4. המבקש, על אף שניתנה לו האפשרות לעשות כן, לא הגיש תשבתו לבקשה ולפיכך ניתנת החלטה

זו כעת.

דיון:

5. הלכה היא כי סילוק תובענה על הסף, בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה, הוא אמצעי שאינו

ננקט כדרך שבשגרה, ובדרך כלל יעדיף בית המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את באמצעי זה בטרם דיון ענייני בתובענה פן תיפגע, יתר על המידה, זכותו הבסיסית של נפגע לפניה לערכאות (ת"א (מחוזי ת"א) 2111/01 חלקה 90 בגוש 6747 בע"מ נ' עיריית חולון, תק-מח 2003(4), 6276). נקבע עוד כי "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון עניני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יבכר תמיד דיון עניני בפלוגתא על פתרון דיוני-פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו ענין" (ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין, תל אביב-יפו, פ"ד מ(2), 668).

6. סילוק על הסף של תביעה הוא הליך הננקט רק כאשר "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל

יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש..." (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ש' לוין עורך, מהדורה שביעית, 1995), 384). בית-המשפט, בבואו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג אפוא משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו, כדי שבית-המשפט ימנע ממחיקת התביעה על הסף (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124)." (ראה: 510/99 ראובן ולעס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5), 826).

7. כל עוד קיימת אפשרות שעפ"י העובדות שבכתב התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, לא תסולק

התביעה על הסף. בענייננו, בטרם בירור לגופו של עניין, של התביעה, לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי לא קיימת אפשרות כי המשיבה לא תזכה בסעד המבוקש ולפיכך אין מקום להורות על מחיקת או דחיית התביעה כנגד המבקש, אמצעי קיצוני שיש לנקוט בו במקרים חריגים בלבד.

8. סוף דבר,

הבקשה נדחית.