תא"מ 66771-10-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

הרקע והצדדים

1.רכב נסע בדרך ראשית ונתקל בצמיג משאית שהיה מונח על הכביש, בנתיב האמצעי. בשל ארוע זה נגרם לרכב נזק ובתביעה זו טוענת התובעת כי הנתבעת האחראית על טיפול בתקלות ותחזוקת הכביש, צריכה לפצותה בגין הנזק שנגרם.

2.עמדת התובעת הינה כי מדובר במקרה שבו יש להפעיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" בנסיבות שבהן הצמיג היה מונח על דרך שבשליטת הנתבעת ובאחריותה, וכי לא הוכיחה הנתבעת כי אין לה אחריות לנזק שנגרם במקרה דנן.

מר רומן קלנדרוב (להלן: הנהג) העיד על נסיבות האירוע בו נגרם הנזק לרכב. לטענתו, בדרכו מנתניה לראש העין, בנתיב אמצעי מבין שלושה, סטה לפתע רכב שלפניו שמאלה, אז התגלה לו צמיג גדול המונח באמצע הדרך. הנהג ציין שלא יכול היה להספיק לעצור, ולא יכול היה לסטות לנתיב אחר, בשל תנועה ערה בדרך ועל כן בלם, אך לא הספיק לעצור ופגע בצמיג. הנהג תיאר כי לאחר האירוע ומשווידא שהרכב מאפשר המשך נסיעה, נסע לעבודתו, שם דיווח על האירוע לקצין הרכב.

הנהג העריך כי התאונה התרחשה בסביבות השעה 10:00-10:30 בבוקר.

3.הנתבעת הגישה לביהמ"ש דו"ח פרטי אירוע המתייחס לצמיג שעל כביש 5, ביום 4.8.11, הוא יום האירוע נושא התביעה.

לטענת הנתבעת, מאחר שלא נמסרה לה הודעה על האירוע, אלא בשעה 11:50, לא היה באפשרותה למנוע את התאונה, לטפל במפגע ככל שהיה באמצע הדרך, ומשטופל ופונה הצמיג עוד בטרם נמסר הדיווח כאמור, עמדה בכל חובותיה לטיפול במפגעים.

הנתבעת ציינה כי זמן התקן לטיפול במפגעים מסוג זה הינו שעתיים, ולכן ככל שהצמיג פונה בתוך פרק הזמן האמור, אין להטיל עליה אחריות לכל נזק שנגרם כתוצאה מהמפגע.

4.בדיון העיד מר מוטי מישל, שהיה מנהל אזור של הנתבעת ביום האירוע, אשר התייחס בעדותו הן לדו"ח פרטי האירוע שנזכר לעיל, וכן לדו"ח היס"מ שצורף לכתב ההגנה, והוא נערך על ידי יחידת סיור של קבלן המבצע סיורים יזומים ושוטפים בכבישים שבאחריות הנתבעת. בהתאם לעדות, הצמיג פונה על ידי היס"מ בין השעה 10:10 לשעה 11:20, לאחר שנמצא בשול הדרך ולא על נתיב הנסיעה. העד ציין כי היו סיורים באזור האירוע החל משעה 07:00 ובמסגרת הסיור, עבר הצוות ופינה את הצמיג משול הדרך, אך לא יכול היה לציין מהי השעה המדויקת של פינוי הצמיג.

5.שני הצדדים הגישו אסמכתאות משפטיות התומכות בעמדותיהם.

דיון והכרעה

6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

7.מצאתי כי אין להטיל ספק בגרסת הנהג, לגבי נסיבות האירוע, שכן עדות זו היתה אמינה, סבירה, לא נסתרה בחקירת הנהג ונתמכה בתרשומת בדו"ח פרטי האירוע של הנתבעת, לפיו פונה צמיג משול הדרך בכביש 5 בסביבות השעה 11:00.

8.בנסיבות המקרה, כאשר אין מחלוקת כי הנתבעת היתה בעלת השליטה בכביש בו נגרם הנזק בעת האירוע, אני סבורה כי חלה עליה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המשתמשים בדרך, כפי שחלה חובה כזו על כל בעל מקרקעין או מחזיק בו, כלפי מי שמוזמן לעשות שימוש במקרקעין.

9.הכלל שעניינו "הדבר מדבר בעד עצמו" נקבע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולפיו:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

אמנם, אחד התנאים להחלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, הוא כי התובע אינו יודע ואינו יכול לדעת מהן הנסיבות שגרמו למקרה הנזק, ובמקרה דנן התובעת יודעת – על בסיס המידע שמסר לה הנהג – מה היו הנסיבות שגרמו לאירוע הנזק. עם זאת, אני סבורה כי הכלל נועד לחול במקרה בו, כלשון הסעיף, אין לתובע ידיעה "מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק" [ההדגשה שלי – ר.ה.] ולענייננו, מה היו הנסיבות שגרמו להימצאותו של הצמיג באמצע נתיב הנסיעה. על כן, אין מניעה מהחלת הכלל האמור במקרה זה.