עיריית ירושלים נ' גאוליוב

לפני התנגדות שהגיש הנתבע כנגד תביעה על סכום קצוב שהגישה התובעת.

ההתנגדות התקבלה וביום 1.1.18 התקיים דיון בהתנגדות. בסיום הדיון ובבוא ביהמ"ש ליתן פסק דין על אתר, ביקש הנתבע לאפשר לו שהות נוספת כדי לבוא בדברים מול העירייה באמצעות צד ג' לצורך הגעה להסדר פשרה. ביהמ"ש נעתר לבקשה ונתן לנתבע ארכה של 30 יום.

הנתבע לא הגיש הסדר פשרה ואף לא הודעה אחרת.

בהתאם להחלטה מיום 1.1.18 ניתן פסק הדין על סמך החומר שבתיק, לאחר שהנתבע אישר שאין צורך בקיום דיון הוכחות (ע' 3 ש' 6-10; ע' 4 ש' 16).

לטענת התובעת, מקור החוב בתשלומים והחזר הוצאות בגין לימודיהן של בנותיו של הנתבע, רות והדסה, בגן רקנאטי של התובעת בהתאם לסעיף 6(ד) לחוק חינוך חובה, תש"ט -1949. כעולה מתצהיר הממונה על גני הילדים אצל התובעת, מר רונן קארו, הנתבע לא שילם את דמי ההשמה עבור בנותיו בשנים 2011-2012 (תשע"א – תשע"ב). הנתבע חתם על כתב התחייבות לשלם בד בבד עם רישום בנותיו. במעמד ההרשמה קיבל הנתבע דרגת הנחה זמנית, אך התעלם מפניות התובעת ולא המציא את המסמכים הנדרשים לצורך ההנחה במועד. לכן דרגת ההנחה הזמנית בוטלה והוחל חיוב מקסימלי בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך. ביום 9.1.11, הגיש הנתבע ערעור על ההחלטה לבטל דרגת הנחה אך ערעורו נדחה מאחר ולא המציא מסמכים רלבנטיים במועד והתעלם מפניות התובעת. היות והחוב לא שולם הוא הועבר לגבייה. נכון ליום 9.2.17 עמד החומר על סכום של 6,942.56 ₪.

גרסת הנתבעת היתה, שהוא הגיש את כל המסמכים לקבלת ההנחה. הוא נתבקש לשלוח עוד מסמכים, שלח אותם בפקס, והתקשר לוודא שהתקבלו ואושר לו שהם התקבלו. לאחר זמן מה התקשרו שוב שחסרים המסמכים הנ"ל ושישלח שוב. באותו זמן אבדו לו כמה מסמכים כולל הנ"ל ועד שהוצאו שוב ממקום עבודתה של אשתו עבר הזמן לבקש את ההנחה וחייבו אותו בכל הסכום. הנתבע ציין מצב כלכלי קשה.

לאחר שעיינתי בגרסאות הצדדים ובראיות נחה דעתי שדין ההתנגדות להדחות מהנימוקים שלהלן:

בדיון טען הנתבע, כי שלח את המסמכים כמה פעמים אך הודה שאין לו הוכחה על כך (ע' 1 ש' 19-20). הנתבע אף לא ידע לנקוב בשמה של עובדת התובעת, שלטענתו אישרה לו את קבלת המסמכים.

טענת הנתבע, שהעובדה שקיבל את ההנחה לפני ואחרי התקופה מושא תביעה זו מלמדת על זכאותו, אין בה כדי להועיל. הנתבע עצמו אישר שהעובדה שקיבל הנחה אינה מלמדת בהכרח שהיה מקבל הנחה בשנים שבגינם מוגשת תביעה זו (ע' 2 ש' 1).