תא"מ 6663-05-15 רוזנצוייג נ' מטלון ואח'

לפניי תביעה לתשלום תמורה חוזית בגין עבודות תכנון ועיצוב פנים שביצע התובע, מעצב פנים במקצועו, בדירתם של הנתבעים.

לטענת התובע, התקשר עם הנתבעים בהסכם, שלא הועלה עלי כתב, שלפיו יבצע עבודות עיצוב פנים ותכנון בדירה חדשה שרכשו. לטענת התובע, הסכום שסוכם היה 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, והוא דחה את בקשתם של הנתבעים להפחית את הסכום, ואילו לטענת הנתבעים – סוכם על תשלום בסך 40,000 ₪ הכולל כבר את רכיב המע"מ. אין מחלוקת בין הצדדים, כי סך 10,000 ₪ שולמו כמקדמה. יוער, כי בין הצדדים היו קשרי עבודה בעבר, והתובע תכנן עבור הנתבעים דירה נוספת. גם באותו מקרה לא חתמו הצדדים על הסכם כתוב, אך שם לא התגלעו מחלוקות ביחס לתשלום.

לטענת הנתבעים, לא השלים התובע את עבודתו, לא ביצע את רכיב הפיקוח העליון על העבודה, ובשלב מסוים – "נעלם", והותיר אותם ללא תכנון, כך שהם נאלצו להתקשר עם מעצבת אחרת תחתיו.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות שבתיק, אני סבור כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי.

שתי שאלות יסודיות דורשות הכרעה בתיק דנן. הראשונה – מה היה הסכום שעליו סיכמו הצדדים – האם 50,000 ₪ בתוספת מע"מ או שמא 40,000 ₪ כולל מע"מ; שנית – יש להכריע בשאלת קיום החוזה, ומדוע בוטל.

לעניין סכום החוזה – לא מצאתי תימוכין לטענתו של התובע שלפיו הסכום שסוכם הוא 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, ואני מקבל את גרסת הנתבעים שלפיה סוכם על תשלום של 40,000 ₪ כולל מע"מ. העובדה היא, שהצדדים לא התקשרו בהסכם בכתב. התובע הציג הצעת מחיר על סך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, אולם גם התובע הודה, כי כאשר נפגש עם הנתבעים, מחק הנתבע 1 את הסכום, וכתב תחתיו 40,000 ₪ (וראו עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 21 – 23). לא מצאתי תימוכין לטענתו של התובע, כי לאחר שסירב לעבוד תמורת המחיר המופחת, אישור הנתבע 1 את תשלום הסכום המלא.

הטענה בדבר הסכמתם של הנתבעים לסכום המקורי שהוצע להם גם אינה עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הנהוגה בהתקשרות עם בעלי מקצוע – פרקטיקה שאפשר לחבב ואפשר שלא לחבב, אבל בוודאי אי אפשר להתעלם ממנה: אני סבור שניתן לקבוע, ברמה של ידיעה שיפוטית, כי מקובל שבעל מקצוע מגיש הצעת מחיר ראשונית בסכום גבוה מן הסכום שאותו הוא מבקש לקבל בסופו של דבר, וכי הצדדים מנהלים ביניהם משא ומתן על הסכום הסופי. עוד רמז לכך שגם בענייננו התנהל משא ומתן כספי ניתן ללמוד גם מעדותו של התובע, שלפיה:

"דיברתי איתו [עם הנתבע 1 – ע"י] על זה שעל עבודה כזו אני לוקח בין 60 ל-80 אלף ₪, ובגלל שהוא לקוח חוזר אני לוקח לו 50 אלף ₪" (עמ' 5, ש' 9 – 10)

כלומר – התקיים משא ומתן כספי בין הצדדים. האם ניתן לקבל את הטענה כי המשא ומתן הסתיים ללא כל הפחתה במחיר העסקה? התשובה לכך היא שלילית.

על כן אני קובע, כי הצדדים התקשרו בהסכם שלפיו יבצע התובע את מלאכת העיצוב תמורת 40,000 ₪ כולל מע"מ.

מכאן לשאלת ביטול ההסכם. אין מחלוקת, שהתובע ביצע עבודות תכנון ועיצוב כחלק מחלקו בהסכם, ואף התלווה לנתבעת 2 לסיורים אצל ספקים (וראו סעיף 9.2 לכתב ההגנה). מכאן שעל הנתבעים היה ליתן טעם מניח את הדעת להפסקת ההתקשרות עמו, אך הם לא הצליחו לעשות כן. הטענות כאילו התובע "נעלם", חדל לענות לטלפונים ולא ניתן היה להשיגו במשך עשרה ימים – נטענו בעלמא, וניסיונותיהם של הנתבעים להתמודד עם שאלות בנושא זה בחקירותיהם הנגדיות – התבררו כניסיונות התחמקות, שלא ניתן ליתן בהם אמון. העובדה שבמפתיע מכשיר הטלפון של הנתבעת שממנו שלחה מסרונים לתובע "הוחלף" (עמ' 8 ש' 23), ועל כן לא ניתן היה להציג את המסרונים, קשיי זיכרון של הנתבעת בקשר עם המועד שבו התקשרה, לטענתה, עם מעצבת אחרת וחוסר יכולתם של הנתבעים להציג את דרישותיו של הקבלן להאצת התוכניות – כל אלה מלמדים, כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח את טענתם, כי קמה להם עילה לבטל את החוזה.