תא"מ 66482-10-13 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' בן חיים ואח'

הרקע והצדדים

1.תאונת דרכים אירעה בין שני כלי רכב בנתיבי איילון, בסמוך למחלף השלום, כאשר כל אחד מהנהגים טוען כי הנהג האחר סטה מנתיבו וגרם לתאונה.

2.הנהג ברכב התובעת (להלן: הנהג) העיד כי נסע בנתיב הימני מבין הנתיבים הממשיכים ישר, כאשר מימינו נתיב נוסף שהוא נתיב הצטרפות ונתיב נסיעה. תוך כדי נסיעה, במהירות 60-70 קמ"ש, סטה רכב מצד שמאל שלו ופגע ברכבו. הנהג המשיך והעיד, כי שני כלי הרכב נעצרו באי תנועה משורטט לפני היציאה במחלף, שוחחו ביניהם, הנתבע 1 (להלן: הנתבע) התנצל, ומסר שאין בידיו מסמכים ולכן נסע הנהג אחריו עד לבית הנתבע באור יהודה, שם קיבל את פרטי הביטוח ואת מלוא המידע הנדרש בטרם המשיך בדרכו.

הנהג ציין כי היה בדרך לביתו בראשל"צ ועל כן לא היתה כל סיבה שיסטה שמאלה, כאשר אינו נוסע במהירות גבוהה, וכי אם לא היה בטוח באשמת הנתבע והנתבע לא היה מודה באחריותו, לא היה טורח לנסוע לבית הנתבע באור יהודה, כדי לקבל פרטים.

3.הנתבע בעדותו טען כי נסע ישר בנתיבו, ואינו יודע איך נפגע מרכב הנהג שנתן לו מכה מאחור והזיז אותו מהנתיב "בהבזק" של פגיעה. הנתבע ציין כי הודה באשמתו בפני הנהג לאחר האירוע, אבל "אני לא הייתי באשם בסוף".

דיון והכרעה

4. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, עדויות הנהגים ומכלול נסיבות העניין, אני מעדיפה את גרסת הנהג וזאת בשל אלה:

ראשית, גרסת הנהג היתה סבירה, לא נסתרה בחקירה נגדית, והטענה כי נסע לבית הנתבע באור יהודה כדי לקבל פרטים לאחר הודאה באחריות, היא סבירה ומתקבלת על הדעת.

שנית, וזה העיקר, הנתבע אישר כי לאחר התאונה התנצל והודה באחריות. אמנם, לטענת הנתבע ההתנצלות וההסכמה לשלם היתה בשל כך שסבר שלא היה ביטוח לרכב, אך לאחר מכן התברר שיש ביטוח המכסה את האירוע. כך הסביר הנתבע (מתוך עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 5-11):

"ש. למה התנצלת והסכמת לשלם השתתפות עצמית שלו.

ת. קודם כל חשבתי שאין לי ביטוח, אמרתי לו אל תדאג אני אשם, אפילו לא ידעתי מה קורה, אמרתי לו אתן לך את כל הפרטים, הביטוח לא פה, אני אשם, לא ידעתי שיש לי ביטוח, יומיים לפני אמא שלי עשתה לי ביטוח ואז נסענו להביא את הביטוח.

ש. כלומר הודית שאתה אשם במקום התאונה.

ת. אמרתי לו נראה לי אני אשם, נראה לי אני אשם, והמשכנו, היה לי ביטוח. אבל אני לא הייתי אשם בסוף".

דרך הנמקה זו, אינה ברורה כלל: דווקא מי שאין לו ביטוח מנסה בדרך כלל לטעון שאינו אחראי לגרימת נזק, ולמי שיש בידיו ביטוח המכסה את אחריותו כלפי צד שלישי, קל יותר להודות באחריות ולהעביר לחברת הביטוח דיווח מתאים על מנת שהניזוק יקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם.

נכון הוא כי אין בטענת הנתבע לאחריות כדי ראיה מוחלטת שהוא אכן אשם בתאונה, אך יש בה כדי להשליך ולהשפיע על שקילת האחריות של הנהגים המעורבים, ובהעדר טיעון פוזיטיבי או כל תיאור ברור של הנתבע לגבי אופן התרחשות התאונה, אין בידי לקבוע כי ההודאה הראשונית והספונטנית של הנתבע במקום התאונה, אינה תואמת את המציאות.

5.מאחר שאני מקבלת את גרסת הנהג לפיה הנתבע הוא שסטה מנתיבו, אין מקום להטיל עליו אחריות כלשהי או אשם תורם לאירוע התאונה.

6.באשר לנזקים, אין בידי אלא את חוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורף לכתב התביעה, לפיכך התובעת הוכיחה כי נגרם נזק (עלות תיקון וירידת ערך בסכום של 10,945 ₪). בנוסף נשאה התובעת שכר השמאי בסך 517 ₪.

לא הובאו ראיות על בסיסן ניתן לקבל את התביעה המתייחסת לנזק בגין ימי השבתת הרכב במהלך תיקונו.