קריין נ' בנק ירושלים בע"מ

התובע לקוח של הנתבעת ומנהל אצלה חשבון עו"ש בסניף הנתבעת ברח' קרן היסוד בירושלים.

התובע טוען כי נתן שיק מחשבון העו"ש שלו לצד ג' עבור עבודה שאותו צד ג' היה אמור לבצע. השיק ניתן ביום 5.2.15 ובאותו יום היה צד ג' אמור לסיים את העבודה. מדובר בשיק שהיווה את התשלום האחרון לשיפוץ דירתו של התובע. התובע אשר ראה שצד ג' לא ביצע את העבודה פנה למחרת היום (ביום 6.2.15) לסניף הבנק בו מתנהל החשבון ונתן הוראה כתובה לבטל את השיק. אין מחלוקת שהנתבעת קיבלה את ההוראה באותו מועד.

השיק הוצג לפירעון על ידי אותו צד ג' ביום 8.2.15 ולמרות הוראת הביטול, שניתנה כאמור והתקבלה אצל הנתבעת, פרעה הנתבעת את השיק וחייבה את חשבונו של התובע בסכום השיק בסך 37,500 ₪.

התובע טוען כי בפעולתה זו של הנתבעת היא הפרה את ההסכם איתו וכן הפרה חובה חקוקה שכן בפירעון השיק פעלה הנתבעת בניגוד להוראות סעיף 5 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח מועד זיכוי וחיוב בשיקים) התשנ"ב – 1992.

התובע ממשיך וטוען כי לאחר שהנתבעת פעלה כאמור, החתימה אותו הנתבעת מספר פעמים על כתב ויתור וסילוק, תוך הבטחה שלאחר חתימה זו יוחזר לחשבונו סכום השיק, אך למרות שהוא חתם לבקשת הנתבעת, הנתבעת לא החזירה לו את סכום השיק.

התובע טוען כי לאחר שכשלו מאמציו לקבל בחזרה את הסכום שנגבה מחשבונו שלא כדין פנה לעורך דין ובאמצעותו הוא נדרש לתת פרטים של אותו צד ג' שהשיק נמסר לו. הוא מסר באמצעות עורך דינו את הפרטים הידועים לו - שם משפחה ומספר טלפון סלולרי – אך למרות זאת החליטה הנתבעת שלא להחזיר לו את סכום השיק.

התובע תובע איפוא מן הנתבעת את סכום השיק בסך 37,500 ₪ סכום נוסף של 4,500 ₪ שהוא נאלץ לשלם ריבית בגין הלוואה שנאלץ לקחת בארה"ב (התובע עולה חדש) סכום נוסף של 30,000 ₪ פיצוי על ההתעמרות של הנתבעת בתובע וסכום נוסף של 1,600 ₪ המהווים את הריבית שגבתה ממנו הנתבעת ממועד פירעון השיק ועד הגשת התביעה בסך הכל הוגשה התביעה על סך של 73,606 ₪.

הנתבעת טוענת שמדובר בסכסוך שבין התובע לבין אותו צד ג' שקיבל ממנו את השיק. התובע לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו מפירעון השיק הואיל והפירעון סילק את חובו של התובע כלפי אותו צד ג'. הנתבעת טוענת כי סירובו של התובע למסור פרטים מלאים של צד ג', שהיה המוטב בשיק, העלה חשד לגבי מניעיו של התובע , לכן הבנק סירב ומסרב להחזיר לחשבון התובע את סכום השיק.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ככל הנראה התובע אכן היה חייב לשלם את סכום השיק לצד ג' ולכן דרישתו לקבל את הסכום מהנתבעת מהווה ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת וכן טוענת הנתבעת כי התנהלותו של התובע מהווה אשם תורם של 100% בקשר לנזק הנטען וכי אין קשר סיבתי בין התנהגות הנתבעת לבין הנזק הנטען.