תא"מ 6578-05-15 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.09.2013, בין כלי רכב, מ"ר 14-246-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 49-431-63 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעת, שהייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה מבולבלת, חסרה בפרטים מהותיים, והותירה בי רושם של חוסר מהימנות, בלשון המעטה.

5.2.נהג רכב התובעת מעיד כי הוא מילא טופס הודעה על התאונה בכתב ידו שבה הוא גם שירטט את מהלך התאונה (עמ' 3, שורה 25 לפרוטוקול) אלא שהתובעת לא הציגה כל טופס שכזה אלא רק טופס ממוחשב שהוקלד על ידי נציג התובעת מדיווח שקיבל על ידי נהג רכב התובעת.

ברור שאם היה מוצג טופס ההודעה על התאונה שנכתב בכתב ידו של נהג רכב התובעת, במיוחד כאשר הוא מעיד על פרטים שונים ממה שמתואר בטופס ההודעה הממוחשב (ת/1), הרי שהיה בכך כדי לשפוך אור על נסיבות התאונה.