ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' טיירו נעים בע"מ ואח'

1.לפני תביעה בגין נזק נטען שנגרם לרכב התובעת בעטיה של תאונת דרכים שהתרחשה ביום 08.12.2016. ליבה של התביעה שלפני, עוסקת בשאלת מודעותו בפועל של נהג רכב הנתבעות דנן להחלטת משרד הרישוי בעניין התלייה של רישיון נהיגתו וכן בשאלת מעורבות קטנוע בתאונה.

עיקרי טענות הצדדים ומהלך הדיון

2.בכתב התביעה נטען, כי ביום 08.12.2016 בשדרות ירושלים באשדוד, עמד רכב התובעת במופע אור אדום ברמזור. לפתע, רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת בחלקו האחורי. מעוצמת הפגיעה נגרם נזק לרכב התובעת וכן רכבה נהדף על ידי רכב הנתבעות אל עבר קטנוע שאף הוא עמד בצומת לפני רכב התובעת (להלן: התאונה).

3.רכב הנתבעות היה בזמן הרלוונטי לתאונה, בבעלות הנתבעת 1, בוטח אצל הנתבעת 2 ונהג בו מר אלי טפרה (להלן: נהג הנתבעות).

4.מטעם הנתבעות הוגשו כתבי הגנה נפרדים. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1, מעסיקתו של נהג הנתבעות, נטען כי דווקא נהיגת רכב התובעת היא זו שגרמה ברשלנות להתרחשות האירוע. באשר ליחסיה עם הנתבעת 2, טענה הנתבעת 1, כי רכב הנתבעות אכן בוטח אצל הנתבעת 2, וכי חרף טענותיה של הנתבעת 2, נהג הנתבעות לא ידע על השלילה שנרשמה לחובתו ביחס לרישיון הנהיגה. לטענת הנתבעת 1, הפסיקה דורשת מודעות וידיעה של הנהג בדבר שלילת רישיון הנהיגה שלו, ומשהדבר לא התקיים במקרה הנדון –יש כיסוי ביטוחי לאירוע אצל הנתבעת 2. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת2, נטען כי לנהג הנתבעות הייתה שלילה במועד התרחשות האירוע (החל מיום 1.10.2016), ומשום כך, ובהתאם לתנאי הפוליסה – אין כיסוי ביטוחי לאירוע אצל הנתבעת 2, ככל שהאחריות על התרחשות התאונה רובצת על נהג הנתבעות.

5.בתחילת הדיון שנערך לפני – הודיעו הצדדים, כי אין מחלוקת על כך שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג רכב הנתבעות (פרוטוקול מיום 23.1.2016, עמוד 3, שורה 12). העדים (הנהגים) נחקרו בחקירתם הנגדית על הנסיבות שבעטיין התרחשה התאונה, וזאת משום שקיימת מחלוקת בין הצדדים המעורבים, האם אכן לפני רכב התובעת עמד קטנוע או לאו.

6.נהג רכב התובעת, מר יוסף וקנין, העיד ואישר את הנטען בכתב התביעה. מר וקנין ציין, כי עמד נוכח מופע אור אדום ברמזור, כאשר לפניו ובצדו הימני – עמד אופנוע. לאחר שרכב התובעת נפגע מרכב הנתבעות, כולם עצרו בצד להחלפת פרטים – כולל נהג האופנוע (עמוד 4, שורות 9-13;צ"ל– קטנוע –ו.ח.). עדותו של מר וקנין נתמכת גם בהודעתו לתובעת, שם נרשם במפורשות כי לפני רכב התובעת עמד קטנוע (נספח לכתב התביעה).

7.נהג הנתבעות, ציין בעדותו, כי לא ראה את רכב התובעת ולא שם לב שבנסיעתו עלול לפגוע בו (עמוד5,שורות 26-28; שורה 30). אך כאמור, הצדדים הסכימו, כי האחריות להתרחשות האירוע רובצת על נהג הנתבעות. עם זאת הוא ציין, כי לא היה במקום כל אופנוע, וכי הוא לא החליף פרטיו עם נהג האופנוע שנטען שהיה שם, אך הוסיף כי לאחר החלפת הפרטים, נהג רכב התובעת נשאר במקום והוא נסע (עמוד 6,שורה 4; צ"ל –קטנוע – ו.ח. ). בטופס ההודעה של נהג הנתבעות (סומן ת/1) לא מצוין דבר לעניין קיומו או העדרו של קטנוע לפני רכב התובעת. לא ראיתי לנכון לתת לעדות נהג הנתבעות משקל רב בשאלה זו, שכן האחרון התקשה לתאר באיזה אופן בדיוק התרחשה התאונה, ועמד על כך – כי רכב התובעת "לא היה ברמזור, הוא בא מלמעלה, לא ראיתי את הרכב ,פגעתי בו מאחור"(פרוטוקול מיום 23.1.2016, עמוד5, שורה 24-30).

8.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין זה ואת עדויות הנהגים המעורבים – הגעתי למסקנה עובדתית, כי אכן לפני רכב התובעת עמד קטנוע, וזה נפגע מהדיפת רכב התובעת, אשר בתורו נפגע מרכב הנתבעות. מכאן, שככל שנגרמו לקטנוע נזקים מפגיעה של רכב התובעת, הרי שהם תוצאת רשלנותו של נהג רכב הנתבעות. העובדה כי לרכב התובעת לא נגרם נזק בחלקו הקדמי של הרכב – אינה ראיה מכרעת להעדרו של קטנוע במקום.