תא"מ 65303-03-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' גרגורי ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונות הרכבים לאחר התאונה ומקום התאונה, אני מורה על קבלת התביעה העיקרית ודחיית התביעה שכנגד שכן בין שתי גרסאות הנהגים, עדיפה בעיניי עדות נהג התובעת.

עדות זו מתיישבת עם נזקי רכב התובעת המלמדים על משיכה קדימה בזווית המתאימה להדחקות רכב הנתבעים במרווח שנותר מימין לרכב התובעת. אף שרכב הנתבעים נפגע בין שתי הדלתות, אין בדבר בכדי ללמד על נכונות גרסתם שכן ובין היתר, סמני המשיכה מצביעים שרכב הנתבעים נסע קדימה. בהחלט ייתכן, וזהו המקרה הקלאסי לכך, שרכב יידחק ויפגע במרכזו שכן תבנית המעבר אינה מדע מדויק, והוא ייעצר בנקודה שבה אין באפשרותו להמשיך. בתמונות גם רואים את רכב הנתבעים מלפני רכב התובעים כעדות נוספת לכך שהוא ביקש לנצל את הפרצה שנוצרה בכדי להיכנס לכביש לפני רכב זה, תוך כדי מעבר על פניו.

בנוסף, הזווית שבה עומד רכב הנתבעים מתאימה יותר לניסיון מעבר במרווח שנותר בצד ימין ולא בזווית שבה עומדים בכדי להיכנס לכביש הראשי מכביש השירות כפי שרכב התובעת עמד בפועל. הסיבה לכך הינה פשוטה. שני הרכבים הגיעו מאותו כיוון. על כן טבעי שזווית הרכב של המגיעים מכביש השירות תהיה בהמשך לכביש והיציאה ממנו כפי שנראה רכב התובעים עומד בתמונות. הזווית שבה עומד רכב הנתבעים אינה מתאימה להמשך ישיר של הנסיעה בכביש השירות אלא למעקף מימין לשמאל ובוודאי שאין בדבר בכדי לשרת את הכניסה לכביש שאינה בזווית של 90 מעלות אלא של 45 מעלות, כפי שרכב התובעים נמצא בזמן התאונה.

זאת ועוד, הודעת הנתבע 1 במקור לא נתנה ביטוי לפרט מהותי הקשור בטענה שבעת התאונה רכבו עמד. כחודש ימים לאחר מכן ניתנה הודעה מתוקנת ואולם לא התרשמתי שמדובר בסמנטיקה בלבד או בהשמטה אקראית אלא בפרט מהותי שלו היה בו ממש היה נרשם כבר בהתחלה.

לסיום ופרט לאמור, עדות נהג התובעת הייתה אמינה עליי. היא תאמה פרטים שמתאימים לתוואי הדרך, לא היה בה הגזמה או הוספת עובדות שמתאימות לסיפור כאשר ביושר תיאר זה שלא ראה את רכב הנתבעים עובר לתאונה כיוון שהביט משמאל לדרך וכו'. אעיר גם שאף שהדבר לא נטען שגם לו היה זה רכב התובעים אשר התנגש ברכב הנתבעים בפועל, היה זה אך מפני שהוא נדחק לו מימין כאשר הנהג עסוק בהפניית מבט שמאלה לדרך הראשית ולא אמור לצפות חדירה של רכבים מימינו. על כן אף מהטעם הזה איני סבור שיש לקבל את התביעה שכנגד.

אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה העיקרית ודחיית התביעה שכנגד וכי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 31,351₪, בצירוף הצמדה למדד מיום הוראת התשלום, שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7, אגרות בית משפט ששולמו בתיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.