תא"מ 64119-12-15 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עירית עכו

לפני תביעה בגין נזקי רכוש. 

1.התובעת טוענת כי ביום 1/8/15 נסע המבוטח מטעמה ברכבו ברח' הכנרית בעכו ונפגע ממכולה אשר הונחה בצד הדרך וחלקה בלט לכיוון נסיעת רכב התובעת. לטענת התובעת היא נשאה בנזקי המבוטח, אשר הוערכו על ידי שמאי מטעמה בסך 40,970 ₪.

2.התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה ולא נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע את התאונה ולפיכך חלה עליה האחריות לקרות התאונה. עוד טוענת התובעת כי יש להחיל על המקרה דנן את כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ולחלופין טוענת התובעת כי הנזק נגרם בידי דבר מסוכן ומשכך על הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה. מכאן תביעתה של התובעת אשר לפני.

3.הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף היות והתביעה כללית, סתמית ואינה מפרטת את מקום קרות הנזק באופן מדויק. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף אף מחמת העדר יריבות או לחלופין אשם תורם מלא של נהג התובעת אשר הודה כי לא הבחין במכולה ופגע בה.

4.לטענת הנתבעת, נהג התובעת לא שם את ליבו לתנאי הדרך וכך פגע במכולה המתוארת, אשר אינה שייכת לה ולא הונחה על ידה במקום. עוד טענה הנתבעת כי חוות דעת השמאי מטעמה של התובעת מפרטת נזקים בכל קדמת הרכב דבר אשר אינו תואם גרסתו לפיה פגע במכולה אשר חלקה בלט אל הכביש.

5.הנתבעת טוענת כי לא התקיימו התנאים להיפוך נטל הראיה, התאונה ככל שאכן אירעה נגרמה בשל רשלנות נהג התובעת וכן טוענת הנתבעת כי לא בוצעו על ידה או מטעמה עבודות שיפוץ או בניה בכתובת הנטענת, כך שהמכולה אשר הייתה במקום, כאמור לא הונחה על ידה ואינה שייכת לה. משכך, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה.

דיון :

נטל הבאת הראיות בהתאם להוראות ס. 41 לפקודת הנזיקין

6.הלכה פסוקה בעניין זה היא כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצדו. נטל השכנוע לקיומם של התנאים רובץ על שכם התובע ועליו להרימו וזאת עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות.

7.בענייננו הכלל הראשון אינו מתמלא. מעיון בכתב התביעה ובעדותו של נהג התובעת עולה כי הוא טוען לנסיבות ברורות בהן התרחש הנזק, ומפרט כיצד נסע ברחוב הכנרית בעיר עכו, לא שם את ליבו לתנאי הדרך ופגע במכולה אשר עמדה בצד הדרך ובלטה אל הכביש. התובעת מפרטת איפוא את נסיבות קרות הנזק הנטען, כך שאין היא יכולה לטעון באותה נשימה כי היא אינה יודעת או לא יכולה לדעת נסיבות אלו.

8.הפסיקה קובעת בעניין זה כי קשה ליישב הצגת גרסה עובדתית ברורה עם פניה לכלל הקבוע בס. 41 לפקודת הנזיקין, שהרי אם טוען התובע כי ידועות לו נסיבות התאונה עליו להוכיחן. ראה בעניין זה בע"א 8701/02 מוצבחי נ. המפקד הצבאי באזור רצועת עזה (ניתן ביום 20/2/06). הכלל הקבוע בסעיף 41 מופעל, מקום בו נותרו פרטי ההתרחשות עלומים גם במהלכו של המשפט וראה בעניין זה בע"א 1071/96 עזבון המנוח אלעבד נ. מד"י , פ"ד ס(4) 337. אין הדבר כך בענייננו. מתחילה ועד סופו של הדיון היו נסיבות התרחשות הנזק הנטען ברורות ולפיכך אין התנאי הראשון להחלת הכלל בדבר העברת נטל השכנוע מתמלא.

9.משקבעתי כי התנאי הראשון אינו מתמלא ומאחר ומדובר בתנאים מצטברים, ניתן כבר בשלב זה לדחות את הטענה בדבר חלותו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין. הנטל האמור, היה ונותר איפוא על שכם התובעת ואינו עובר על שכמה של הנתבעת.

10.אף את הטענה בדבר "דבר מסוכן" יש לדחות שכן המכולה אינה "דבר מסוכן" כהגדרתו בפקודת הנזיקין, לא נטען דבר בעניין בידי התובעת מעבר לאמירה הכללית הזו ואין להעביר בגין טענה זו את הנטל על שכם הנתבעת.

יסודות עוולת הרשלנות

11.התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שהציבה את המכולה באופן שבלט לכביש, לא פיקחה על הכבישים אשר בתחום אחריותה והתרשלה בגילוי המפגע בדמותה של המכולה אשר בלטה אל הכביש. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת התרשלה בביצוע ביקורות אשר היו מגלות את "כתם השמן הגדול או את פרי הפיקוס", אך יש להניח כי פרטים אלו אינם שייכים לתובענה דנן. להוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות, כאמור בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מוטלת על התובעת החובה להוכיח כל אחד מאלה: קיומה של חובת זהירות, התרשלות מצד המזיק, ונזק שנגרם בגינה. ראה בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 1103.

12.אין חולק כי על הנתבעת כעירייה, מוטלת החובה ואף האחריות לתחזוקת הכבישים אשר בשטח שיפוטה ושמירה על מצבם התקין. בענייננו אין מחלוקת באשר לקיומה של חובת הזהירות המושגית המוטלת על הנתבעת, באשר למניעת מפגעים אשר יסכנו את שלומם של הנוסעים בכביש. עדיין נשאלת השאלה, האם על הנתבעת – עיריית עכו, בנסיבותיו הספציפיות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת בגין הנזק אשר התרחש, וכן האם הפרה הנתבעת את חובתה לתחזוקה נאותה של הכבישים אשר בתחומה.