הראל חברה לביטוח בע"מ נ' בנבנישתי ואח'

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי אופן קרות התאונה, אלא על שאלת האחריות באותן נסיבות. משאית הנתבעים יצאה ממושב עזריה בפניה שמאלה תוך שביקשה להשתלב בכביש הראשי; נהגת התובעת הגיעה בנסיעה מאותו כביש ראשי, משמאל למשאית ופגעה עם פינה קדמית שמאלית של רכבה בפינה אחורית שמאלית של המשאית. מבחינה תוואי הדרך התובעת הגיעה מעיקול.

לטענת התובעת המשאית התפרצה לכביש מבלי לתת לה זכות קדימה. מנגד לטענת נהג המשאית שהתובעת הגיעה במהירות מופרזת ופגעה בחלק האחורי של המשאית.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

המשאית יצאה ממושב עזריה ובמקום יש תמרור המחייבה ליתן זכות קדימה לרכב הנוסע בדרך הראשית בה היא מבקשת להשתלב. יש בקרות התאונה להעלות המסקנה שלא ניתנה זכות הקדימה הנדרשת וזאת גם אם קיצר נהג המשאית לתובעת את מרחק הבלימה.

בהתאם לעדות נהג המשאית בעת עמידה בקו הצומת הוא יכול לראות למרחק של 400 מ' משמאלו (עמ' 3, ש' 22). באופן זה היה עליו לראות את רכב התובעת מתקרב ולשקול אם המרחק מאפשר יציאה באותו שלב והשתלבות בכביש.

מכאן אני קובע אחריות של נהג המשאית לקרות התאונה.

בצד האמור אני מוצא אשם תורם של נהגת התובעת אשר הגיעה מעיקול הדרך ומכירה את מסלול הנסיעה על-פי עדותה (עמ' 2, ש' 3), כך שצריכה היתה לצפות אפשרות של יציאת מכוניות מאותו מקום – בייחוד משמדובר בכביש מסוכן שהראות בו מוגבלת מכיוון נסיעתה בשל העיקול, גם זאת על-פי עדותה (עמ' 2, ש' 9). זאת ועוד יש לשים לב שהפגיעה היתה עם פינה שמאלית של רכב התובעת בפינה שמאלית של המשאית, כך שהמשאית הצליחה לחלוף על-פני נתיב הנסיעה כמעט באופן מלא. בנסיבות אלה לו היתה מהירות נסיעתה של נהגת התובעת נמוכה מעט יותר, היתה יכולה למנוע את התאונה או לכל הפחות להקטין את נזקיה. אני מעמיד את אשמה התורם של התובעת על שיעור של 25%.