תא"מ 63952-12-15 אל נ' פאינרו

העניין שבפני, בקשת הנתבעת למחיקת התובענה על הסף בהיעדר יריבות.

לטענת הנתבעת, ההתקשרות החוזית אשר בבסיס עילת התובענה, היא זרה לה, שכן ההתקשרות החוזית הייתה לכאורה בין "עמותת פרויקט יהב" לבין התובע, כאשר היא עצמה אינה צד להתקשרות החוזית. לטענת הנתבעת, התובע ידע היטב כי הוא מתקשר עם עמותת יהב, ולא עם הנתבעת באופן ישיר, הנתבעת אף הפנתה לקבלות/חשבוניות (נספח "ב" לבקשתה) אשר נערכו על ידי התובע בקשר עם אותה התקשרות, כאשר השם המתנוסס ע"ג החשבוניות הינו שם העמותה ולא שמה של הנתבעת.

התובע טוען, כי הנתבעת התקשרה עמו באופן ישיר, כאשר הנתבעת הציגה עצמה כמנהלת פרויקט להצלת כלבים, ולמעשה הבקשה להוסיף את הכיתוב "עמותת יהב" או "פרויקט יהב" היו לבקשתה של הנתבעת, ולכן אין לראות בכך כמטיל חבות; יתר על כן, טוען התובע כי גם אם מדובר בהזמנה בשם העמותה, כחלק מפעילותה של הנתבעת כאורגן בעמותה, הרי שמוצדק במקרה זה להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את החיוב לנתבעת.

לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי כי בשלב זה, ישנו טעם רב בדברי הנתבעת, שכן כל המסמכים – החוזים, הקבלות, מסרונים שנשלחו, הופנו לפרויקט יהב. יתר על כן, אם סבור התובע כי יש לייחס החיוב באופן אישי לנתבעת, כחלק מהרמת מסך ההתאגדות, הרי שהיה עליו לציין עילה זאת מפורשות בכתב התביעה, ולא רק בכתב התשובה מטעמו.

התביעה, כמות שהיא, מצויה ברף הנמוך של מידת היריבות, מקום שכל אחד מהמסמכים הרלוונטיים מופנה לעמותה ולא לנתבעת, אולם קביעת ממצא עובדתי בהקשר של זהות הגוף המתקשר, טעונה לגישתי בירור עובדתי, ולא ניתן לדחות התובענה על הסף, ללא קביעת ממצא עובדתי.

נטיית בתי המשפט הינה לעסוק בפתרון הסכסוכים לגופם של דברים, ולא למנוע קיומו של סכסוך באופן המונע מצדדים להוכיח טענותיהם, מבלי לקבל את יומם בביהמ"ש.