עובד נ' קנטור

1. התובע הגיש כנגד הנתבעת בקשה לביצוע שטר שהוא שיק על סך 30,000 ₪ משוך מחשבונה של הנתבעת לפקודת התובע.

השיק חולל בהוראת אי כיסוי מספיק.

השיק ניתן כשיק בטחון בהתאם להוראות הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים לפיו שכרו הנתבעת ובעלה מהתובע דירה באוגוסט 2010 (להלן: "הסכם השכירות").

תקופת השכירות הוארכה מספר פעמים מדי שנה ובתום השנה השישית – לא הוארכה עוד.

לטענת התובע הותירו הנתבעת ובעלה חובות בגין דמי שכירות ונזקים שגרמו למושכר.

הנתבעת הכחישה כי הותירה חובות כלשהם ונזקים במושכר.

2. בכתב התשובה מטעמו, לאחר מתן רשות להתגונן לנתבעת, טען התובע כי הנתבעת הותירה חוב בסך כולל של 26,737 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

א. שבעה ימי איחור בהשבת החזקה במושכר לתובע לפי 500 ₪ ליום ובסך כולל של 3,000 ₪.

לטענת התובע היו אמורים הנתבעת ובעלה לפנות את המושכר ביום 7.9.16 אך פינו אותה בפועל ביום 13.9.16.

לטענת הנתבעת מועד הפינוי תואם בהסכמה עם התובע והיא אף סייעה לתובע למצוא שוכר חליפי.

הנתבעת פינתה את המושכר כבר קודם ליום 13.9.16 אך התובע סירב להיפגש עמה על מנת לקבל את המפתח עד ליום 13.9.16.

ב. עלות שיפוץ המושכר בסך 11,586 ₪.

לטענת התובע נצרך להרוס קיר פנימי ובמה שהקים בעלה של הנתבעת במושכר ולשפץ נזקים שהותירו הנתבעת ובעלה במושכר, נזקים שהיה עליהם לתקנם בהתאם להוראות הסכם השכירות.

הנתבעת הכחישה קיומו של פגם וליקוי שאינו נובע מבלאי טבעי וטענה כי התובע האריך מדי שנה את הסכם השכירות ולא טען דבר לעניין החזקת המושכר בשום שלב.

לטענתה התובע הסכים לשיפורים שביצעו במושכר ואף בקש כי יוותרו על כנם אלא אם כן יבקש להסירם.

עוד טענה הנתבעת כי רק לאחר הפינוי פנה אליהם התובע בטענות בלתי פוסקות בדבר מצב המושכר ובעלה אף הגיע למושכר במשך 3 ימים בהם ניסה לסדר, לנקות ולארגן את המושכר לשביעות רצונו של התובע.