תא"מ 63477-02-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' איצקוביץ ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב שעילתה תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 21.05.2014, בין כלי רכב מ"ר 85-764-64 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 83-776-23, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לתאונה.

3.נערך לפניי דיון שבו הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהתיישבה עם מוקדי הנזק והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שלא התיישבה עם מוקדי הנזק, הייתה בלתי קוהרנטית, מהוססת ומבולבלת.

מוקדי הנזק ברכבי הצדדים – ברכב התובעת בחלק אחורי ימיני (ת/2) וברכב הנתבעים במגן הקדמי שמאלי (נ/1). מוקדי נזק אלו מתיישבים עם גרסתו של נהג רכב התובעת לפיה בעודו נוסע על הנתיב השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה לאותו כיוון הנסיעה, רכב הנתבעים אשר נסע מעט מאחוריו סטה מן הנתיב הימיני אל הנתיב השמאלי. מוקדי נזק אלו אינם מתיישבים עם תיאורו של נהג רכב הנתבעים בקשר עם נסיבות קרות התאונה.