תא"מ 61926-11-16 אלקריף נ' קליזי ואח'

1.לפניי תביעה כספית, שעילתה הפרשי סכומים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 03.06.2016 בין כלי רכב, מ"ר 97-058-75 שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מ"ר 81-418-74 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1, נהוג בידי הנתבע 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.לטענת התובע, האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב הנתבעים אשר פגע ברכבו מאחור, בעוד רכב התובע מאט לקראת פנייה ימינה והדף אותו לעבר קיר בטון, וכתוצאה מכך גרם לו לנזקים בחלקו האחורי ובחזית.

ראשי הנזק של התביעה מחולקים כדלקמן: עלות תיקון הרכב וירידת ערך, על פי חוות דעת שמאי רכב, בסך של 84,810 ₪; שכ"ט שמאי בסך 2,819 ₪; ועגמת נפש והוצאות בסך של 2,000 ₪.

מסכומים אלו, טוען התובע בכתב תביעתו המתוקן כי הנתבעת 3 שילמה לו סך של 76,588 ₪ בגין סכום שאינו שנוי במחלוקת. מכאן, שהנתבעים חייבים בתשלום ההפרש בסך של 13,338 ₪.

3.מנגד, טוענים הנתבעים, כי דין התביעה נגד הנתבעת 1 להידחות מאחר שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב כאשר הגישה תביעתה בעוד הנתבעת 3 וסוכן הביטוח מטעם התובע מצויים במשא ומתן בעניין נזקי התובע.

לטענת הנתבעים, הנתבעת 3 שילמה לתובע את מלוא נזקיו בסך של 76,588 ₪ וזאת עובר לקבלת כתב התביעה לידיהם. משכך, ומאחר והנתבעים נגררו להליך משפטי מיותר, לכאורה, הם טוענים כי אין לחייב אותם בתשלום הוצאות משפט לטובת התובע. לשם תמיכה בטענתה מצרפים הנתבעים שומה נגדית שנערכה לנזקי רכב התובע.

לגופו של ענין, טוענים הנתבעים כי נזקיו של התובע שולמו במלואם.