תא"מ 61785-10-15 דנגור ואח' נ' אוחיון ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 21,889 ₪ לפיצוי בגין רכישת רכב תקול מהנתבעים.

רקע עובדתי 

התובע מס' 1 משמש כרב בעל סמכות דתית ומורה ליהדות ותורה. התובע מס' 2 הוא תלמידו של הרב. הנתבע 1, על פי הנטען בכתב התביעה, הוא עצמאי הסוחר ברכבים ומכונאי רכב במקצועו. נתבעת מס' 2 הייתה רשומה עובר להעברת הבעלות ברכב מושא התובענה כבעליו.

עניינה של התביעה הוא התקשרות הצדדים בהסכם בעל פה למכירת רכב מסוגו סוזוקי שנת ייצור 1999.

טענות הצדדים

על פי המתואר בכתב התביעה, במהלך חודש אוקטובר 2014, התקשר התובע 1 עם הנתבע אשר הציג עצמו כבעל מקצוע בתחום הרכב העוסק בין היתר כמכונאי ובסחר במכוניות, לשם רכישת רכב. השניים נפגשו בביתו של התובע 1, בנוכחות גיסו מר שלמה טוויל, לשם בחינת הרכב שתואר על ידי הנתבע כ"רכב מצוין העונה לדרישותיו" של תובע 1 (להלן: "מועד ההתקשרות"). על פי הנטען, בשיחות שבוצעו בין הצדדים עובר למועד ההתקשרות והן במועד ההתקשרות הובהר לנתבע כי למי מהתובעים אין כל ידע בתחום הרכב. לגרסתם, הנתבע שב וציין מספר פעמים כי הוא "מומחה בתחום, בעל ידע רב, בדק את הרכב וכי אף אין כל צורך בלקחת את הרכב לבדיקה, טרם הרכישה, שכן יש לסמוך על מקצועיותו ונאמנותו לתובעים". הוטעם כי הרכב נקנה "מיד ראשונה", במצב "מצוין ומטופל היטב". התובע 1 , אשר סמך על הנתבע כבעל מקצוע, מסר לידיו במועד ההתקשרות את מרבית התמורה עבור הרכב שניתנה על ידי תובע מס' 2, בסך של 7000 ₪, מתוך 10500 ₪, כאשר 6000 ₪ ניתן במזומן ו-1000 ₪ בשיק. בין הצדדים סוכם כי הרכב יימסר לידי התובע 1 ביום 24.8.2014 בכפוף לתשלום יתרת התמורה. באותו היום, הנתבע והתובע 2 העבירו את הבעלות ברכב משמה של נתבעת 2 לשמו של התובע 2. ביום 25.8.2014 תובע 2 העביר לתובע 1 את יתר התמורה עבור הרכב בסך של 3500 ₪ והאחרון העביר לנתבע.

ביום 2.10.2014, כחודש ושבוע לאחר מסירת הרכב, לאחר שהרכב כמעט ולא היה בשימוש על ידי מי מהתובעים לנוכח מגבלת חניה בסמוך לביתו של התובע 1 וכן בעקבות התעכבות בקבלת תו הנכה עבור תובע 2, התובע 1 ביחד עם שלושה נוסעים, נתקעו בדרכם לאירוע באמצע כביש ירושלים-תל אביב לאחר שעלה מהרכב ריח שרוף. מיד לאחר מכן, יצר התובע 1 קשר עם הנתבע ועדכנו בתקלה שארעה. בעקבות זאת, הנתבע הגיע לאחר מספר שעות ובבדיקה פשוטה שערך במקום הבחין בקרעים בצינורות המנוע אשר הובילו לשריפתו. בעקבות האירוע, גרר הנתבע את הרכב למוסך תוך הבטחה לתובעים כי יבדוק את הרכב וינסה לאבחן את סיבת האירוע. הוא הבהיר לתובעים כי לא יכול היה להבחין בצינורות הקרועים של הרכב בבדיקה שערך טרם העברת הבעלות. לא זו אף זו. בניגוד להצהרותיו של הנתבע עובר למכירת הרכב, הסתבר כי הרכב הינו מ"יד רביעית".

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה מי הצד שיישא בעלויות תיקון הרכב שהצריך, בין היתר, החלפת המנוע שעלותו כ-3500 ₪. הנתבע הסכים לתקן את הרכב, החליף את המנוע וחייב את התובע 1 לשאת בכל העלויות של התיקון.