תא"מ 61476-07-13 רוטנברג נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

1.לפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזק שנגרם לרכבו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 9.9.12.

2. הנתבעת הכירה באחריות מבוטחה לקרות התאונה ושילמה לתובע סכום שאינו שנוי במחלוקת בעיניה.

3. המחלוקת בין הצדדים הינה בגין ההפרשים בין הסכום שדרש התובע כפיצוי לבין הסכום ששילמה הנתבעת בפועל.

4.בדיון שהתקיים בפני התברר כי הסכומים השנויים במחלוקת הינם סך של 203 ₪ בגין ההפרש בין סכום שכר טרחת השמאי הנתבע לבין הסכום ששולם וסך של 1,000 ₪ בגין אובדן זמן, נסיעות, טלפונים ועגמת נפש.

שכר טרחת השמאי

5.הסוגיה שבמחלוקת נעה במתח שבין עקרון הקטנת הנזק לבין עיקרון השבת המצב לקדמותו כאשר התפישה היא כי מחד חברת הביטוח אינה חייבת לאשר תשלום כל שכר טרחה המונח לפתחה והוא חייב להיות בגבולות הסביר והמקובל ומאידך אין מצופה מהניזוק לערוך סקר שוק של שכר טרחת שמאים בכל פעם שיזדקק לשירותי שמאות.

הגישה הרווחת בפסיקה בעניין זה הינה כי לאור הנחיות משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון זכאי הניזוק להחזר תשלום ששילם לשמאי עם המצאת חשבונית מס כדין וכי על שכר הטרחה להיות הוגן וסביר. הדרישה בפסיקת בתי המשפט הינה כי חשבון שכר הטרחה יפרט את הפעולות שנעשו לצורך עריכת חוות הדעת ומנגד נדרש מחברת הביטוח הטוענת כי השכר הנתבע חריג להסביר מדוע לא אישרה את התשלום ולהצביע על טווח שכרי הטרחה הנדרש על ידי שמאים וכיצד השכר הספציפי גבוה באופן משמעותי מהמדרג האמור (ראו: בר"ע 3395/08 (מחוזי חיפה) מיכאל ברית נ' מנורה חברה לביטוח 23.9.08 פורסם בנבו; רת"ק (חיפה) 2799-12-08 יעל פלג נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ 8.2.09 פורסם בנבו; ראו גם: תאמ (קריות) 23345-08-09 בועז יהודה ארד נ' מוחמד זובידאת 16.2.10 פורסם בנבו; תאמ (חיפה) 18366-12-11‏ חנן יעקב נ' שרה עלמני 15.9.12 פורסם בנבו).

6.התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת השמאי הכוללת חשבון שכר טרחה המפרט את ההוצאות שנדרשו וצירפה קבלה בגין תשלום מלוא שכר הטרחה.

7.טענת הנתבעת לגבי הפרש סכום שכר הטרחה אשר לא שילמה לתובע הינה כי דרישת השמאי לתשלום סך של 40 ₪ עבור נסיעות ממשרדו למוסך, הוצאות משרד בסך 150 ₪ ו- 24 ₪ עבור תמונות הינה מופרזת.

8.בדיון שהתקיים בפני העיד השמאי מטעם התובע מר שלומי מלכה (להלן: "שמאי התובע").

בעדותו אישר שמאי התובע כי לא בדק את הרכב ונטען על ידי ב"כ התובע כי השמאי הוא בעל המשרד.

בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי התובע לא הוכיח תביעתו משום שהשמאי שהעיד מטעמו אינו השמאי שבדק את הרכב.

מאחר ועדותו של שמאי התובע התמצתה רובה ככולה בסוגיית שכר הטרחה ולא נדרשה עדות לעניין הנזק אשר במקרה כזה עדות השמאי הבודק הייתה העדות ההכרחית, די בעדות השמאי שהוא בעל המשרד ואשר סביר כי הוא אמון ובקיא בענייני חשבונות משרדו לצורך הוכחת התביעה העוסקת כאמור בהפרשי שכר טרחה.

9.שמאי התובע העיד כי במהלך העבודה על הרכב הניזוק שמאי מטעמו ביקר פעמיים במוסך, וכי בהכנת חוות הדעת הושקעו כשעתיים עבודה.

באשר להוצאות המשרד העיד שמאי התובע כי סך 150 ₪ נקבע על דעת רואה החשבון שלו והציג תחשיב של רואה החשבון לגבי הוצאות משרד הכוללות ניהול משרד שמאים ומכוניות.

לשאלה מדוע השמאי גבה מחיר על הדפסת חוות הדעת והתמונות בנפרד ממחיר הוצאות המשרד, השיב השמאי כי צילומים כלולים בהוצאות המשרד, אך מחיר הדפסת התמונות אינו כלול בתשלום הוצאות המשרד.

עדות השמאי באשר להיקף העבודה וההוצאות שנדרשו בהכנת חוות הדעת הייתה מפורטת דיה, בהירה ועקבית ולא נסתרה ומשכך עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח ההוצאה.

10.הנתבעת הסתפקה בחקירת שמאי התובע ולא הגישה מצידה כל ראיה באשר לטווח שכרי הטרחה הנדרש על ידי שמאים או כל ראיה אחרת ממנה ניתן ללמוד כי שכר הטרחה הנדרש בעניינינו גבוה בצורה משמעותית.

ב"כ הנתבעת היפנה בסיכומיו לפסיקה המלמדת לדידו כי בנסיבות העניין יש לדחות את התביעה.