אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' רחמני ואח'

1.תביעה לתשלום נזק שנגרם לרכב התובעת באירוע תאונתי מיום 19.8.15, בו היו מעורבים רכבי הצדדים, כאשר לפי גרסת התובעת רכבה נפגע בעת שיצא ברברס מחניה, עצר ואז רכב הנהוג ע"י הנתבע 1 הגיח מאחור ופגע בו בעוצמה.

הנתבע 1 טוען כי בעת שנהג בדרכו כדין רכב התובעת יצא לפתע אל הדרך ברברס, חסם את הדרך והפתיע אותו, ועל אף שניסה לברוח שמאלה לא הצליח להימנע מהתאונה.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי נהגי רכבי הצדדים נושאים באחריות משותפת להתרחשות התאונה, כאשר מירב האחריות מוטלת על נהג רכב התובעת, וזאת בשיעור של 70%, והנתבע 1 נושא באחריות בשיעור 30% להתרחשות.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3.אין מחלוקת בין הצדדים כי נהג התובעת הוא זה אשר לכתחילה ביצע נסיעה אחורנית אל תוך נתיב נסיעה פעיל, ולפי מוקדי הנזקים והעובדה כי נפגע בפועל ע"י רכב הנתבעים אשר נסע בתוך נתיב הנסיעה הרגיל, לא יכולה לקום מחלוקת כי אכן הפריע את נתיב הנסיעה, למצער בחלקו.

מצב זה משמעותו כי האחריות הבסיסית וחובת הזהירות המוגברת הינה על נהג רכב התובעת, וזאת במיוחד מקום שהעד מטעמו העיד כי עמד מחוץ לרכב התובעת, ועל כן יכול היה בנקל לכוונו.

יש לציין כי לא שוכנעתי בגרסת התביעה כי הרכב עמד ממש, פרק זמן ממשי, עד לפגיעה, דהיינו כי למעשה רכב הנתבעים פגע למעשה ברכב העומד בכביש. אפנה בעניין זה לסתירה שבין המצוין בטופס ההודעה ובכתב התביעה כי רכב התובעת עמד בחנייה ורכב צד ג' נכנס בו מאחור, לבין עדות נהג התובעת לפיה כלל לא עמד בחניה אלא להיפך, החל לצאת ממנה.

מעדותו הספונטנית של עד התביעה כלל לא עולה כי הרכב עמד ואז ארעה הפגיעה אלא "הוא יצא ורכב נכנס בו", וכשנשאל בחקירה הנגדית: "חבר שלך יצא ברברס והיתה תאונה?" השיב בפשטות: "כן" (עמ' 3 לפרוט' ש' 3, ו- 12-13).

4.המסקנה המתקבלת אפוא היא כי רכב התובעת היה בנסיעה אחורנית בזמן שארע המפגש בין הרכבים ואף עוצמת הנזק תומכת בכך.

יצוין בנקודה זו כי את עדותו של הנתבע 1 במסגרתה אמר כי הנהג יצא ברברס ונעמד כמו בלוק, יש לקרוא במקשה אחת עם כל עדותו ועם משמעותה, והיא כי אינו יודע באם רכב התובע עמד או נסע בזמן הפגיעה וכי הופתע כשהרכב יצא ברברס אל הכביש.