שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים

מונחת לפניי תביעתה של התובעת (להלן גם: "חברת הביטוח") לחייב את הנתבעת (להלן גם: "העירייה") בגין נזק שנגרם לרכב המבוטח אצל התובעת עקב קריסת חלק מעץ, ביום 12.12.2013. התובעת העמידה את תביעתה על סך 5,669 ₪.

בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה בתובענה.

עיקר טענות הצדדים

התובעת טוענת, בין השאר, כי ביום 12.12.2013, בעת שרכב המבוטח אצלה (להלן: "הרכב"), חנה בחניה מוסדרת ברחוב יוסף חיים 3 בירושלים, ניזוק עקב קריסת חלק מעץ (להלן: "האירוע"). עקב האירוע האמור והנזק שנגרם לרכב, פיצתה התובעת את המבוטח אצלה בסך של 4,687 ₪, זאת לפי חוות דעת שמאי, וכן נשאה בהוצאות נלוות, כאשר הסכום הכולל של תביעתה דנן הוא, כאמור, 5,669 ₪.

התובעת מבססת את תביעתה, בין השאר, על עילות הרשלנות והפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תוך שהיא מפנה לאחריות העירייה למנוע מפגעים בשטחה המוניציפלי, זאת לפי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן גם: "פקודת העיריות"). לדידה, חלים בנדון דנן הכללים להעברת נטל הראיה לשכם הנתבעת, שכן עץ הוא דבר מסוכן ובכל מקרה לא הייתה לתובעת היכולת לדעת את נסיבות האירוע, ולכן חל הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו, זאת לאור נסיבות האירוע ומיקומו.

הנתבעת טוענת מנגד, בין השאר, כי דין התביעה להידחות שכן עצם גרימת הנזק בשטחה המוניציפלי אינו מספיק כדי להקים חבות אוטומטית בנזיקין. הנתבעת טוענת כי אין לה חבות כלפי התובעת בגין נפילת העץ או חלקו שכן לא הייתה לה שליטה על כך. הנתבעת טוענת בנוסף כי לא הוכח שהעץ נמצא בשטח ציבורי שלה. בכל מקרה בחורף 2014-2013 היא פעלה ועשתה כל הדרוש למניעת נפילות עצים וענפים, אולם סופת השלגים מחודש דצמבר 2013 הייתה קשה וחריגה ולא היה ניתן למנוע נפילת עצים ברחבי העיר.