תא"מ 60041-02-15 איילון חברה לביטוח בע"מ -נשר נ' אלדד

1.תביעה לתשלום נזקי רכב התובעת שנגרמו באירוע תאונתי מיום 28.7.14, בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לגרסת נהג רכב התובעת, עת נסע בנתיבו כדין, ישר לפנים, הגיחה לפתע הנתבעת עם רכבה מכיוון הנסיעה הנגדי במטרה לבצע פניית פרסה בצומת. לאחר שעצרה טרם ביצוע פניית הפרסה, ולאחר שנהג רכב התובעת היה כבר קרוב לצומת החליטה הנתבעת להתחיל בביצוע פניית הפרסה, מה שגרם להתנגשות בלתי נמנעת בין הרכבים.

לגרסת הנתבעת עת הגיעה לצומת החלה בביצוע פניית הפרסה לאחר שווידאה כי אין רכבים המגיעים מהכיוון הנגדי, החלה לגלוש אל הנתיב הנגדי ולאחר שמילאה כבר את כל פניית הפרסה הגיע רכב התובעת במהירות עצומה והתנגש ברכבה.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, מתוך העדויות שנשמעו, מיקום הנזקים ברכבים ומצרף הראיות והנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל לאחר שהתובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה במשפט אזרחי להוכיח גרסתה להתרחשות אירוע התאונה ואחריותה של הנתבעת.

העידו בפני נהג רכב התובעת והנוסעת ברכב התובעת וכן הנתבעת. כמו כן, הוצגו תמונות הנזקים ברכבים ותמונות הצומת בה אירעה התאונה.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

3.לא יכולה להיות מחלוקת כי חובת הזהירות הבסיסית במקרה הנדון מוטלת על הנתבעת, בבואה לבצע פניית פרסה בצומת.

הנתבעת למעשה מודה כי החלה בביצוע הפרסה בפועל, לאחר שתחילה עצרה על מנת לוודא מתן זכות קדימה, ולפי עדותה החלה לגלוש ואז רכב התובעת נכנס בה. אלא שלעמדתה לא חסמה את דרכו של רכב התובעת והתאונה ארעה בשל נהיגתו במהירות מופרזת של נהג רכב התובעת.

טענת הנתבעת כי נהג רכב התובעת נסע במהירות גבוהה ושאינה מתאימה לתנאי הדרך לא הוכחה בכל ראיה. אף עוצמת הפגיעה שאיננה מן הגבוהות כעולה מתמונות הנזקים אינה מלמדת על נסיעה במהירות גבוהה כאמור.

עדת התביעה העידה נחרצות בדבר נהיגה נורמטיבית וכלל לא מהירה ועדותה הותירה בי רושם מהימן.