תא"מ 59922-06-14

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 01.10.2013, בין כלי רכב מ"ר 89-341-13 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 89-420-05 (להלן: "רכב הנתבעים 1 ו-2") לבין כלי רכב, מ"ר 88-951-71 (להלן: "רכב הנתבעים 3 ו-4") ולבין כלי רכב, מ"ר 50-369-71 (להלן: "רכב הנתבעות 5 ו-6") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה הרכב הראשון בשרשרת, רכב הנתבעים 1 ו-2 היה הרכב השני, רכב הנתבעים 3 ו-4 היה הרכב השלישי ורכב הנתבעות 5 ו-6 היה הרביעי.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתה בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 וכנגד הנתבעים 3 ו-4 להתקבל במלואה ואילו דין התביעה כנגד הנתבעות 5 ו-6 להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.עדותו של נהג רכב התובעת נתמכת בעדותו של נהג רכב הנתבעות 5 ו-6 לפיה רכב הנתבעים 1 ו-2 פגע ברכב התובעת מאחור בעוצמה, ורק לאחר מכן הרכבים האחרים פגעו כל אחד ברכב שלפניו.