תא"מ 59871-12-15 קדם נ' עמאר

ביום 3/3/2016 באין כתב הגנה במועד ובכלל, ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לבקשת התובעת.

ביום 10/04/2016 הגיש המבקש בקשה לביטול פסה"ד (24 עמודים) הנסמכת בתצהירו מיום 7/4/2016. לבקשה צורף גם תצהירה של עאידה עמאר, אם המבקש המצהירה כי מעולם לא פגשה בשליח התובע (מוסטפא סולימאן) וכן כי לא נמסר לה כתב כלשהו המיועד לבנה.

המבקש מצהיר, כי פסה"ד הומצא לו בדואר רשום ביום 24/3/2016 ולא ידע עליו קודם לכן.

המבקש מצהיר, כי לא ידע על כתב התביעה, לא קיבל הזמנה לדין ולראשונה נודע לו דבר הגשת התביעה כשקיבל את פסה"ד בדואר, כאמור לעיל.

בהתייחס לאישור המסירה שצורף לבקשת התובע למתן פס"ד בהעדר הגנה (ממנו ומתצהיר המוסר) עולה, כי כתבי בית הדין נמסרו לעאידה, אם הנתבע / המצהיר. המבקש מצהיר, לאחר בירור העניין עם אמו, שהיא הכחישה את קבלת מסמך כלשהו ומעטפה כלשהי משליח כלשהו.

באשר לביטול פסה"ד מכוח שיקול דעת מצהיר המבקש, כי אינו חייב דבר למשיב, שכן שילם לו ביום תיקון רכבו את הוצאות התיקון הנתבעות, בשני מועדים שונים, כמפורט בסעיפים 10 ג' וה' של התצהיר.

תשובת התובע שהוגשה לאחר ארכה, ביום 13/6/2016 על גבי 5 עמודים, קובעת, כי יש לדחות את הבקשה משום שבקשת המבקש אינה מבוססת בראייה או עדות, זולת העלאת טענה בעלמא כי פרע את חובו כלפי התובע.

בסעיף 8 לתשובה מצוין, כי אין לבטל את פסה"ד מחובת הצדק שכן "אין בתצהירה של אמו של המבקש, הגב' עאידה משום ראייה חדשה...".

טענת המבקש כך לשיטת המשיב אינה הכחשת חובו אלא טענה כי כבר פרע את החוב.

גם נכון להיום אין בנמצא תשובה מעם המבקש לתשובת המשיב.