תא"מ 59607-03-16 לילו וטורי בע"מ נ' טנא עומרים פרויקטים (2007) בניה וסחר בע"מ

לפני תביעה בסך 1,518 ₪ בגין משיכת סחורות אצל התובעת על ידי הנתבעת. בהחלטתי מיום 7.3.17 פרשתי את עובדות המקרה ואת תוצאותיו מבחינה חשבונאית.

פסק דין זה מפנה להחלטה זו.

התובעת טענה בתגובה כי בפועל שילמה 3,518 ₪ - שכן גם זיכתה את חשבון הנתבעת ב-2,000 ₪ וגם מסרה לה סחורה בגובה 1,518 ₪.

אולם אין הדבר כך.

בפועל ביצעה התובעת עבודה בשווי 32,000 ₪ וקבלה לידיה עבור העבודה 30,000 ₪ בלבד. 30,000 ₪ אלה תואמים את הדיווח שלה לשלטונות המס. היא אמורה היתה לקבל מהנתבעת עוד 2,000 ₪ אולם הנתבעת שילמה סכום זה לעובד התובעת לפי בקשת התובעת ועל כן על התובעת לתבוע את אותו עובד לגבי סכום זה או להגיש נגדו הודעת צד ג', דבר שהתובעת נמנעה מלעשות.

העובדה כי סיכמה עם הנתבעת שזו תסכים לקבל זיכוי לא פתרה לנתבעת את הבעיה שכן הכסף מבחינתה שולם. התובעת לא עשתה לנתבעת כל טובה בכך שנמנעה מלתבוע אותה על כספים ששילמה לעובדה בהוראת התובעת, שכן ספק אם היתה זוכה בתביעה כזו.

כשהנתבעת שילמה את הסכום לעובד וקבלה לאחר מכן את הזיכוי, נותרה כאשר 2,000 ₪ ששילמה אינם מכוסים על ידי חשבונית מס והיא אינה יכולה להזדכות עליהם במע"מ ובמס הכנסה.

נכון שהנתבעת לא היתה אמורה לעשות שימוש בזיכוי שקבלה כדי למשוך סחורה מחנות התובעת. הדרך הנכונה להעמיד עצמה במקום בו צריכה היתה להיות מלכתחילה היא לדרוש מהתובעת לבטל את חשבונית הזיכוי ולהשאיר על כנה את החשבונית בשווי 32,000 ₪ - או להחזיר לה 2,000 ₪ ולתבעם מהעובד.