תא"מ 59367-06-14 למן נ' בוימל גרן ואח'

לפני תביעה כספית נזיקית.

התובע טוען כי הינו בעליו הרשום של רכב מסוג ב.מ.וו ואילו הנתבעת 1 הינה המחזיקה ברכב מסוג פולקסווגן, אשר בבעלות הנתבעת 2. לטענת התובע, ביום 26.2.2014 בחניון בחדרה, חנה רכבו בחניה מסודרת ליד המדרכה וכאשר הגיע התובע לחניה, הוא גילה כי רכבו ניזוק בחלק הקדמי שמאלי ועל השמשה הונח פתק עם פרטי הנתבעת 1, בו היא מודה כי פגעה ברכב התובע. התובע העריך נזקיו באמצעות חוות דעת שמאי מטעמו וזאת בסך של 3,469 ₪ וכן ירידת ערך בסך 3,122 ₪. כן נשא התובע בשכ"ט שמאי בסך 712 ₪. התובע טען כי מאחר והנתבעת 1 אחראית לקרות התאונה וכך אף הנתבעת 2 כבעלי הרכב הפוגע, על הנתבעות לפצותו בגין נזקיו ומכאן תביעתו אשר לפניי.

הנתבעות טענו כי רכב הנתבעת 2 הנהוג בידי הנתבעת 1 אכן פגע ברכבו של התובע, ברם הפגיעה הייתה פגיעת שפשוף קלה, רכב הנתבעות נותר ללא כל פגע וכל תכליתה של תביעת התובע, הינו להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים. הנתבעות טענו כי התובע ביקש תחילה 1,500 ₪ לכיסוי נזקיו אך מאחר ולטעמם הנזק נמוך מסך זה, הם סרבו. עוד טענו הנתבעות כי הציעו לתובע לתקן את רכבו, אך זה סירב וכן טענו כי ערכו שמאות נגדית ולפיה נדרש לרכב התובע, תיקון צבע בלבד. לפיכך עתרו הנתבעות לדחיית התביעה כנגדן.

דיון:

מטעמו של התובע העיד הוא עצמו והוא שב וחזר על אופן קרות אירוע התאונה כפי שתואר בכתב התביעה. התובע הבהיר בעדותו, כי אכן בטרם פניה לשמאי אשר יעריך את נזקיו בצורה מקצועית, העריך הוא עצמו את הנזק בסך של 1500 ₪ ומשכך, הציע לנתבעות כי תשלמנה את הסך האמור לתיקון הנזק. עוד העיד התובע, כי הוצע לו סך של 600 ₪ בידי הנתבעים אך הוא סירב לכך שכן העריך את נזקיו בסכום גבוה יותר. התובע פירט בעדותו, כי לאחר שלא הגיע לעמק השווה עם אנשי הנתבעת 2, הוא פנה אל סוכן הביטוח שלו, זה הורה על פתיחת תביעה, נערך דו"ח שמאי מטעמו ובהתאם לדו"ח השמאי הוערכו נזקיו בסך של 3,469 ₪ וכן העריך השמאי ירידת ערך לרכב, בסך של 3,122 ₪.

דו"ח השמאי הוצג לעיונו של בית משפט. השמאי לא הוזמן לחקירה בידי הנתבעות וחוות דעתו נותרה בעינה. כן הוגשו תמונות הנזק (ת/1 ות/2).

הנתבעת 1, אישרה את אופן קרות התאונה ובעדותה הסבירה כי השאירה את פרטיה עבור התובע וזה אכן פנה אליה לאחר הפגיעה. לטענת הנתבעת 1, היא צילמה את הרכב של התובע לאחר התאונה אך לא היה בידיה העתק התמונה לצורך הצגתו לפני בית המשפט. הנתבעת 1 לא חלקה על אחריותה לאופן קרות התאונה, אך לא ביקשה כלל לחקור את השמאי מטעמו של התובע ואף את השמאות אשר טענה בכתב ההגנה כי הוכנה מטעמה, לא הגישה לבימ"ש.

הנתבעת 1 גם לא ציינה את שמו של השמאי אשר ערך את השמאות מטעמה.

עוד העיד מטעמן של הנתבעות, מר לוזון יעקב כנציג הנתבעת 2 ואף הוא הסביר כי הציעו לתובע לתקן את רכבו אצל הנתבעת 2 וכן הציעו לו לשלם את סכום הנזק כפי שאמדו אנשי הנתבעת 2, בסך של 600 ₪.

הנה כי כן, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריות הנתבעות לאופן קרות התאונה, ולפיכך אני קובעת כי אכן התאונה התרחשה כמתואר בכתב התביעה בידי התובע וכי האחריות לתאונה הינה על כתפי הנתבעת 1 אשר נהגה ברכב הנתבעת 2 ולפיכך מוטלת האחריות על כתפי הנתבעות 1 ו – 2, ביחד ולחוד.