תא"מ 59296-03-14

התובעת היתה במועדים הרלוונטים הבעלים של רכב מ.ר. 2631765. הנתבעת היתה הבעלים של רכב מ.ר. 7970212.

התובעת טוענת כי ביום 24.8.13, עמד רכבה בחניה בבאר שבע. נהג רכב הנתבעת ניסה להחנות את רכבו סמוך לרכב התובעת ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת וגרם לו נזקים. מכאן התביעה ע"ס 1,973 ₪.

הנתבעת מצידה מכחישה מעורבות רכבה באירוע הנטען.

מר אלון עמר, מי שהחזיק ברכב התובעת בזמן התאונה, לא היה ברכב בזמן התאונה ולא ראה את התרחשותה. לטענתו, קיבל שיחת טלפון מאדם בשם אור שדיווח לו כי רכבו נפגע בתאונה. אלון הגיע למקום ואור הראה לו את הרכב הפוגע. אלון צילם את הרכבים והעביר לתובעת הפרטים המלאים, לרבות התמונות שצילם. אלון העיד כי לא שוחח עם הנהג ברכב הפוגע ומהתובעת נמסר לו כי אין צורך שיפעל לאיתורו.

התמונות, אשר כפי הנטען צולמו במקום התאונה, לא הוצגו בביהמ"ש. כך גם אור לא הגיע לעדות. יאמר כי יום טרם מועד הדיון הראשון שנקבע בתיק (16.12.14) הגישה התובעת בקשה לדחיית מועד הדיון מהטעם שרק אז התברר לה כי היה עד ראיה לתאונה ולכן ביקשה אורכה לצורך זימונו. נעתרתי לבקשה והדיון נדחה ליום 18.6.15. אולם, מאז שנדחה הדיון ועד למועד הדיון הנדחה התובעת לא הגישה לביהמ"ש בקשה לזימונו של העד אור. והנה, מס' ימים טרם מועד הדיון, הגישה התובעת בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון מהטעם כי העד אור, אשר לשיטת התובעת זומן כדין, צפוי לשהות בנופש משפחתי באילת ולכן לא יוכל להתייצב. אולם, וכאמור, התובעת לא הגישה בקשה לזימונו של אור וממילא לא הוצג זימון כדין. בנסיבות אלו ובהתחשב בדחיה קודמת מאותו הנימוק, בקשת הדחיה נדחתה.

מר רחמים קאשי, הנהג ברכב הנתבעת, העיד כי אינו זוכר אירוע כנטען. כאשר נשאל על עד ראיה נטען השיב: "אז למה הוא לא בא אליי, אם הוא נכח? למה הוא לא אמר לי שפגעתי באוטו. לא היה דבר כזה. אם הוא נכח היה דופק לי בחלון" (ע' 4 ש' 1-20). לשיטתו, מדובר ברכב של מקום העבודה בו הוא עובד מזה כ-35 שנים. ככל והיה מעורב בתאונה היה משאיר את פרטיו, כפי שאף מחוייב לעשות בהתאם להוראות מקום העבודה. נהג הנתבעת אישר כי אחותו גרה ברחוב בו לשיטת התובעת ארעה התאונה.

בנסיבות המובאות מעלה, מקום שהתובעת כשלה בהבאת העד שלשיטתה ראה את התאונה, למרות הזדמנויות שניתנו לה, לא פעלה לזמנו כדין לדיון הנדחה ואף לא הציגה בביהמ"ש תמונות שצילם הנהג מטעמה במקום ואשר לשיטתו הועברו לתובעת, לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכחת התביעה. יאמר כי לא די בכך שאחות נהג הנתבעת מתגוררת במקום כדי להרים הנטל המוטל על התובעת.

אשר על כן, התביעה נדחית.