תא"מ 59282-06-14

לפני תביעת שיבוב במסגרתה טוענת התובעת כי בעת שרכבה האט עקב עומס תנועה בכביש 1, בדרכו לירושלים, פגע בו רכב הנתבעים מאחור ועקב כך אירעו הנזקים נשוא התובענה.

הנתבעים הודו כי רכבם אכן פגע ברכב התובעת מאחור אך זאת מבלי להסב לו נזקים כלשהם, כפי שאף הודתה נהגת התובעת, מיד לאחר קרות התאונה. עוד נטען כי התאונה ארעה בתאריך 6.8.2013 והואיל ורכב התובעת נבדק רק בתאריך 5.11.2013, נותק הקשר הסיבתי בין הפגיעה ובין הנזקים שנתבעו.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הנהגים ואת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, אני מחליט לקבל את התביעה במלואה.

אין חולק, כי רכב הנתבעים אכן פגע ברכב התובעת.

אמנם, נהגת התובעת הודתה כי לאחר התאונה לא ראתה נזק כלל, אך כשהגיעה לביתה הבחינה כי חיישני הנסיעה לאחור, אינם פועלים. למחרת היום, ציינה בטופס ההודעה מטעמה כי בנוסף לאי תקינות החיישנים, קיימת שריטה קלה מאחור.

איני מקבל את הטענה כי הודאתה של נהגת התובעת מיד לאחר התאונה כי לא נגרם כל נזק, יש בה כדי למנוע הגשת התובענה. ברי כי הנזק לחיישנים אינו ניתן לבדיקה חזותית וזה נודע רק עת הגיעה נהגת התובעת לביתה ונסעה לאחור. לענין קיומה של שריטה, העידה נהגת התובעת כי בשל השמש לא ניתן היה להבחין בשריטה דבר התומך אף הוא בגרסתה ונתמך בטופס ההודעה מטעמה .

אמנם השריטה בפגוש האחורי ברכב התובעת, מצויה בצדו הימני של הפגוש אך סבורני כי לאור עדות הנתבע כי הרכבים התנקזו לצוואר בקבוק, יכול כי התנגשות הרכבים היתה בזווית כלשהי, כפי שטען ב"כ התובעת, דבר אשר מתיישב עם מיקום השריטה. מכל מקום, שמאי התובעת לא זומן ולא נחקר ואף לא הוגשה חוות דעת נגדית ואף בכך יש כדי לתמוך באמור.

אין בידי לקבל אף את טענת ניתוק הקשר הסיבתי. אמנם רכב התובעת נבדק לאחר כשלשה חודשים אך התובעת העידה כי מדובר ברכב אשר היה ברשותה וכי הרכב לא עבר תאונות נוספות; גרסה זו היתה מהימנה עלי.

לאור האמור, הנני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 3,171 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, ישאו הנתבעים כאמור, באגרה כפי ששולמה, בשכר העדה כפי שנפסק ובשכ"ט עו"ד בסך 1,400 ₪.