תא"מ 58952-07-15 מניר נ' פסטג ואח'

בתום הדיון הסמיכו אותי הצדדים לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מחמת שגגה לא נרשמה הסכמה זו בפרוטוקול, ולפיכך אנמק בקצרה את פסק דיני.

המחלוקת הינה בשאלה כיצד התרחשה התאונה. לטענת התובע, הוא נסע בנתיב השמאלי ועצר משום שזיהה מקום חניה, ואז פגע בו הנתבע 1 ("הנתבע") מאחור. לטענת הנתבע, התובע נסע בנתיב הימני וסטה בפתאומיות לנתיבו, וכך הוא פגע בו.

לאחר שהאזנתי לעדויות ונתתי דעתי לטעוני הצדדים, ועל אף התרשמותי החיובית מהנתבע, אני מאמץ בגדרי מאזן הסתברויות את גרסת התובע. הכרעה זו נשענת בראש ובראשונה על כך שהנתבע העיד כי היו איתו ברכב לא פחות משלושה אנשים נוספים, אולם אף אחד מהם לא הובא לעדות. לעובדה זו, במיוחד בתיקים של "גרסה מול גרסה", יש משקל משמעותי. בנוסף, דומה כי גרסתו של התובע הינה סבירה יותר בנסיבות. הנתבע העיד כי לא הבחין ברכב התובע עד הרגע שבו הוא "קפץ" לנתיבו (עמ' 4, שורה 32 - עמ' 5, שורה 2 לפרוטוקול). הנתבע אישר כי הוא "שבר" שמאלה ברגע שהבחין ברכב התובע, כפי שטען אף התובע. מדובר בנתיב רחב למדי, והעובדה שהנתבע "שבר" שמאלה לכיוון אי התנועה יחד עם מוקדי הנזק, מלמדת כי ברגע התאונה היה רכב התובע במרכז הנתיב. התרחיש לפיו סטה התובע במפתיע לנתיב השמאלי והספיק להיכנס למרכזו ממש לפני רכב הנתבע אינו סביר לטעמי, בהתחשב בתנאי הכביש ובהתרשמותי מהתובע. תרחיש סביר יותר להתרשמותי הוא כי ברגע של חוסר תשומת לב הוסח מבטו של הנתבע מהכביש שלפניו עד שהבחין לפתע ברכב התובע, שמבחינתו "קפץ" לפתע לנתיבו.

לאור כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 4,537 ש"ח בגין הנזק ושכר טרחת השמאי; סך של 378 ש"ח בגין אגרת משפט וסך של 1,500 ש"ח שר טרחת עורך דין.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ז, 20 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.