תא"מ 5844-12-14 אלחדד נ' שמיר

בטרם אדון בבקשות שלפניי, הנני מוצאת להדגיש עוד בראשית הדברים, כי בחירתו של התובע (יהיו סיבותיה אשר יהיו) שלא להיות מיוצג הינם זכותו אמנם, אולם מוצאת אני לנכון להבהיר לתובע, כי בחירה זו לא יכולה לפרוש בעבורו מטריית הגנה מפני הטלת הוצאות, הן לצד שכנגד והן לטובת אוצר המדינה, בשעה שבית המשפט יגיע למסקנה כי הדיון בבקשה כזו או אחר או התנהלותו הדיונית (הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהתנסחות מבזה או אינה הולמת), מצדיקים הטלת הוצאות כאמור.

אציין בהקשר זה, כי עיון בנספחי כתב התביעה המתוקן מעלה כי תמרורי אזהרה בנדון, כבר הוצבו על ידי בתי המשפט בעבר במסגרת ההליכים השונים בין הצדדים, וביניהם ביקורת על ליקויים פרוצדורליים ואופן הצגת הטענות (ר' למשל פסק הדין שניתן בע"א 49292-01-13 - נספח 5 לכתב התביעה המתוקן).

בהחלטתי מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 3/2/15, התרתי לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן, וכן ציינתי ברחל בתך הקטנה כי התובע יציין את כתובתו המלאה בחו"ל, ואין להסתפק בכתובת דואר אלקטרוני.

כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 16/2/15, מבלי שצוינה בו כתובתו של התובע בחו"ל.

על רקע זה, עתרה הנתבעת בבקשתה זו מיום 19/2/15, בין היתר, להורות מחיקת התביעה עקב אי קיום ההחלטה (בנוסף לבקשתה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה וכן להארכת המועד להגשת כתב הגנה [שבינתיים כבר הוגש ביום 8/3/15].

בתגובתו לבקשה טוען התובע כי אין ציון כתובתו היה על רקע הטלת "וטו חד משמעי" מצד רעייתו, בעיקר על רקע חששהּ מבעלה של הנתבעת "המקושר היטב לכנופיית בריונים". יצוין בהקשר זה כי נלמד שתלונה למשטרה שהגיש התובע בנדון ביום 25/1/06, נסגרה לאחר שנמצא כי "אין נסיבות העניין מצדיקות זו".