תא"מ 58073-06-13 אבולפיה נ' תחנת לב תל אביב ואח'

1. זוהי תובענה בסדר-דין מהיר שהוגשה בראשיתה נגד שני שוטרים וכנגד משטרת ישראל עצמה. לטענת התובע, השוטרים חרגו מסמכותם, עצרו אותו שלא כדין והזיקו לו. המדינה הגישה הודעת הכרה בחסינותם של השוטרים והתביעה נגדם נדחתה. על-כך מערער התובע בהליך מקביל. בישיבת בית-המשפט ביום 27.3.14 התברר כי בגין אותם אירועים תלוי ועומד כתב אישום נגד התובע שבו השוטרים שתבע (ועדי הגנה נוספים) הם עדי תביעה. מצאתי לנכון להמנע משמיעת הראיות בתביעה האזרחית באותו שלב, ולהמתין מעט להתפתחויות בהליך הפלילי, אלא שבדיון שהתקיים ביום 3.9.14 התברר שההליך הפלילי מתנהל לאיטו וצפוי להתארך. בשלב זה ביקש התובע שלא לעכב את המשך בירור התביעה האזרחית והנתבעת מתנגדה לבקשתו. הצדדים טענו בכתב ולהלן ההכרעה.

2. הצדדים מסכימים שבמהלך הרגיל של הדברים אין לעכב שמיעתו של משפט אזרחי בהמתנה לסיומו של הליך פלילי. עם זאת, לעתים נקבע שיש להמתין בשמיעת משפט אזרחי עד ההכרעה במשפט פלילי - משיקולי צדק, או יעילות ומחשש לפסיקה סותרת. דומה שכך גם סביר לעשות במקרה שבפני. ההיגיון מחייב שתביעה לפיצוי בשל אישום שווא, תוגש רק אם ולאחר שההליך הפלילי יכשל ולא לפני שהתקיים. אין לכאורה שום הגיון לשמעו את כל העדויות באותה פרשה פעמיים או בכך שבית-משפט אזרחי יקדים ותן הכרעה אגבית, בשאלות שאמורות לעמוד במרכזו של המשפט הפלילי. מאליה מתעוררת השאלה, על שום מה אצה הדרך לתובע להקדים ולהגיש תביעה אזרחית – ובסדר-דין מהיר דווקא – ועל שום מה הוגשה התביעה אישית נגד השוטרים?

3. בתביעה בסדר דין מהיר, על בעלי-הדין לצרף את תצהיריהם לכתב ההגנה ותצהירי העדים האחרים מוגשים עד 45 ימים ממועד הגשת כתב ההגנה האחרון. מכאן, שלנאשם במשפט פלילי צומחים יתרונות ברורים מהגשת תביעה בסדר-דין מהיר נגד עדי התביעה:

ראשית, בין אם לכך התכוון ובין אם לא, מטריד ההליך האזרחי עדי תביעה במשפט הפלילי ויוצר עליהם איום.

שנית, ההליך האזרחי מעניק לתובע יתרון כנאשם במשפט הפלילי: הוא נותן בידיו תצהירי עדות ראשית (שניתנו במשפט האזרחי) של עדי התביעה במשפט הפלילי ונותן בידו הזדמנות להקדים ולחקור אותם בחקירה נגדית עוד לפני שיעידו במשפט הפלילי.

שלישית, המהלך השגרתי שבא בעקבות הגשת תביעה בסדר-דין מהיר - הגשת תצהירים, חקירת עדי התביעה ונוכחותם במשפט (נוכחות שהתובע "מוודא" כשהוא תובע אותם אישית), מזיקה למשפט הפלילי. לדעת התובע כבר הושגה תוצאה זו בעצם הגשת ההגנה. כך כתב במפורש בסעיף 3 לתגובתו על טיעוני הנתבעת: " יודגש כי זיהום עדויות עדי התביעה כבר בוצע שכן את "החזרה גנרלית" לקראת עדותם בהליך הפלילי כבר ביצוע העדים עת נלקח מהם תצהיר עדות ראשית בתיק זה". ברור שאם יעשה רצון התובע וההליך האזרחי יקויים ללא דיחוי, ימשך גם לשיטתו "זיהומו" של ההליך הפלילי בלי קשר לתוצאות ההליך האזרחי.

4. המחלוקת שבפני לא נוגעת לשיקולי יעילות הדיון (אף שגם הם מצדיקים לא לשמוע את ההליך האזרחי עד סיום ההליך הפלילי) אלא לשיקולי צדק. הגשת תביעה בשל "אישום שווא" תלוי ועומד בטרם התברר, היא על פניה מהלך המקדים את זמנו. התועלת היחידה בו (ובעמידה על ניהולו המוקדם) היא טקטית: עצם הגשת תביעה בסדר-דין מהיר (בין אם יש בה ממש ובין אם היא מופרכת לגמרי) מחייבת את הנתבעים להתגונן באופן החושף את המאשימה לטענות בדבר פגיעה בטוהר ההליך הפלילי. למעשה, מדובר בשימוש בהליך האזרחי לרעה על מנת לשבש את ההליך הפלילי. איני סבור שבית-משפט צריך לסייע להשגת תוצאה כזאת. התוצאה היא ששמיעת התביעה תעוכב בשלב זה, בהמתנה להתפתחויות בהליך הפלילי.

ת"פ 15.3.15.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014 , בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: