תא"מ 58065-05-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יחיא עטליה ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 19,000 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 05.01.2012, בין כלי רכב, מ"ר 34-801-59 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 35-660-14 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגות המעורבות בתאונה ועד נוסף מטעם התובעת שלא היה עד לתאונה עצמה אלא למה שאירע אחריה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות ושל עדת הראייה שהייתה עמה ברכב, שהתיישבה עם מוקדי הנזק ברכב התובעת ועם היגיון קרות התאונה, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה מהוססת ובלתי קוהרנטית.

בעדותה של נהגת רכב התובעת עלו מספר תמיהות שלא זכו למענה מספק על ידה. כך למשל, מוקד הנזק ברכב התובעת הוא בחזית הרכב כאשר ניתן להבחין במעיכה עמוקה, דבר שאינו מתיישב עם נסיעה לאחור של רכב המבקש להחנות בחניה בצד הכביש. כך למשל, נהגת רכב התובעת אומרת בעדותה כי היא לא הספיקה לפנות ימינה אלא הייתה בעיצומה של הפנייה בעוד שמוקד הנזק ברכבה מצביע על כך שרכב התובעת הספיק כבר להתיישר לאחר הפנייה ימינה.

זאת ועוד, נהגת רכב התובעת מודה כי ניסתה לבצע פנייה רחבה ימינה על מנת להשתלב לנתיב השמאלי, זאת בשל שדה ראייה מוגבל בגין רכבים שעמדו או חנו בצד הדרך סמוך למקום הכניסה לצומת. במצב זה היה על נהגת רכב התובעת לבצע כניסה איטית לצומת רק אחרי שמוודא כי כניסתה לצומת ופנייתה ימינה אפשרית באופן בטוח.