תא"מ 5767-02-15 צארומי בע"מ נ' חודורקובסקיה

ביום 02/02/2015, הגישה התובעת כנגד הנתבעת, תביעה כספית בסדר דין מהיר, ע"ס 75,000.00₪.

ביום 03/05/2015, הגישה הנתבעת בקשה למתן ארכה (אשר התקבלה).

ביום 01/06/2015, הגישה הנתבעת בקשה נוספת למתן ארכה בת 7 ימים.

הבקשה הובאה בפני בחלוף מעל ומעבר לשבעה הימים הנזכרים בה.

ביום 21/6/2015, באין כתב הגנה חרף הארכות שניתנו (השנייה ניתנה בדיעבד) – ניתן פסק דין, כעתירת כתב התביעה, ביום 21/06/2015.

ע"פ נתוני תיק זה, פסק הדין נמסר לב"כ הנתבעת, בדואר רשום עם אישור מסירה, ביום 02/07/2015.

ביום 22/07/2015, הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק דין. זו נסמכת בתצהירה של ב"כ המבקשת מיום 21/07/2015, ומוצהרות בו העובדות הבאות:

ב"כ המבקשת מייצגת אותה בהתנגדות, חרף מצבה הרפואי הנוכחי, ההיסטוריה הרפואית שלה, וההווה הרפואי - המתוארים בתצהיר בהרחבה יתרה (לא יתואר כאן – ש.ר).

מוצהרות העובדות השייכות להגשתן של שתי הבקשות להארכת מועד, אי מתן החלטה בשנייה אותה עת, בשל היותו של התיק מצוי במעקב אצל מזכירת עורכת הדין 0 כל אלו גרמו לאי הגשת כתב הגנה.

תשובת התובעת (מיום 27/07/2015), מביעה הבנה לנסיבות המנויות בתצהיר (גם ב"כ הנתבעת בשלהי הריונה – ש.ר).

לבד מן ההזדהות האישית, מציינת התשובה כי אין בבקשה מאומה המצדיק את קבלתה, באשר הפסיקה שהובאה בבקשה, עניינה בהארכת מועד ולא בביטול פסק דין.

מענה הנתבעת מיום 03/08/2015 סבורה כי ביטול מחובת הצדק עניינו בהימצאה או בהיעדרה של עילת תביעה בכתב התביעה (ולא היא – ש.ר.).

באשר לביטול ע"פ שק"ד, מציין המענה, כי הפרוס בבקשה דיו לשם ביטול פסק הדין על בסיס הפעלת שק"ד.

בחנתי את מכלול הכתבים ודומני כי אין ממש בטענות המבקשת לביטול פסק הדין מחובת הצדק. הטעם לכך נעוץ בעובדות העולות מתיק זה, ובראשן – היעדרה של טענה כלשהי לפגם במסירת כתב התביעה לנתבעת. קל וחומר, מעת שניתנו למבקשת (לבקשתה) שתי ארכות להגשת כתב הגנה – וזה לא הוגש.