תא"מ 57413-06-14

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 5,855 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.07.2013, בין כלי רכב, מ"ר 87-315-25 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 76-754-57 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לפיה בית המשפט יכריע בתובענה על פי החומר המונח לפניו, לרבות פסק הדין בתביעה קטנה שהגיש הנתבע 1 כנגד נהג רכב התובעת והתובעת (ת"ק 10618-10-13), זאת מבלי לשמוע עדים.

4.כמו כן, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

מקום שב"כ הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע בתובענה על בסיס החומר המונח לפניו לרבות פסק הדין שניתן בתביעה הקטנה, מבלי לשמוע את עדי הצדדים, הרי שכל שנותר מול עיניו של בית המשפט הן הגרסאות המנוגדות של נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

בעוד שגרסת נהג רכב התובעת היא כי רכב הנתבעים הגיע מירידה משמאלו מבלי לציית לתמרור "האט ותן זכות קדימה" פנה ימינה בקשת רחבה ופגע ברכב התובעת שנסע ישר מהכיוון הנגדי, גרסת נהג רכב הנתבעים היא כי הוא פנה עם רכבו ימינה לאחר שווידא כי הכביש פנוי ובעת פנייתו ימינה הגיח במהירות רכב התובעת תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעת רכב הנתבעים, ולמראה רכב התובעת עצר נהג רכב הנתבעים את רכבו, אך נהג רכב התובעת לא הצליח להשתלט על רכבו ופגע ברכב הנתבעים.